כתנת

כֻּתֹּנֶת (גם: כְּתֹנֶת)[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כותונת, כתונת
הגייה^*	kutonet, ktonet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	כ־ת־ן
דרך תצורה	משקל קְטֹלֶת, משקל קֻטֹּלֶת
נטיות	ר׳ כֻּתֳּנוֹת; כְּתֹנֶת־, ר׳ כָּתְנוֹת־; כ׳ כֻּתָּנְתָּהּ

לשון המקרא לבוש לגוף; חולצה.
- ”וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.“ (שמות כח, פסוק מ)
- ”פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם?“ (שיר השירים ה, פסוק ג)
- ”כָּתְנוֹת פַּסִּים / לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה / מִדֵּי דִשְׁאוֹ / וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ / עָטָה כָל עֵץ / וּלְכָל עַיִן / הֶרְאָה פִלְאוֹ“ (כָּתְנוֹת פַּסִּים, מאת משה אבן עזרא, בפרויקט בן יהודה)
- ”וַאֲנִי לוֹ כֻּתֹּנֶת הָיִיתִי רוֹקֶמֶת, / כֻּתֹּנֶת שֶׁל תְּכֵלֶת עִם פֶּרַח זָהָב.“ (הָיוּ לֵילוֹת, מאת יעקב אורלנד בזֶמֶרֶשֶׁת)

מקור הצורה "כתנת" מן שומרית, סמל כתב היתדות הקרוי "גדַ -מַה" gada-mah (=שדה סמנטי פשתן), מורה הוא על הגיית המילה - "כִּתֻאֻּם" ki-tu-u2-um ^[1] הבלשן יחזקאל קוטשר גורס כי שורש "כתן" נמצא במקרא רק בשם "כתונת" - שהיתה עשויה מפשתן, וגזר ממנה את השתלשלות הצורה "כותנה" המצוייה אף בשפות הודו-אירופיות. הצורה העברית התפתחה מן t+ō < ā :*kitān של נקבה .
אכדית: kitu, בד, kitintu, בגד בד. ארמית: כִּתּוּנָא. שומרונית kittānet מושאלת ליוונית "כִיתוֹן" khiton) χιτών) בשפה לטינית "טוניקה"-(tunica) . (עפ"י מילון אב"ש, 2003).
ערבית: כַּתֻּנַת, كَتُّونَة‎.
געז: כֲּתַּנְתְ ḳaṭṭant, בהוראת - בגד.
טיגרנית: מַכּאַנַת mäḳ̌ännät
יוסף בן מתתיהו, טוען שהיו לכותנת "שרוולים ארוכים ומהודקים מסביב לזרועות" ^[2].

בגדי כהן הדיוט: מצנפת | אבנט | מכנסים | כתונת

מוסיף עליהם כהן גדול: ציץ | חושן | אורים ותומים | אפוד | מעיל

ערך בוויקיפדיה: כתונת (בגד כהונה)

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כותנות