אפוד

אֵפוֹד[עריכה]

לשון המקרא בגד מבגדי הכוהן הגדול.
- ”וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ-לִי.“ (שמות כח, פסוק ד)
לשון המקרא מעיל קצר.
- ”וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד.“ (שמואל ב׳ ו, פסוק יד)
- "זה בושה להתפרחח / באפוד כזה קצר / לפזז בלב שמח / בתרועה ובקול שופר" (למה צחקה מיכל, מאת נעמי שמר)

רש"י על שמות כח ד: - אפוד, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז (חגורה) שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים.
אונקלוס - "איפודא".
בספרי זוטא נכתב: "אל תלבש אשה חלוק שלאיש. אל תפוד ראשה כאיש". "תפוד" כנראה כפועל, בהוראת תחבוש (תפוד משורש א-פ-ד) .

ערך בוויקיפדיה: אפוד

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפוד

בגדי כהן הדיוט: מצנפת | אבנט | מכנסים | כתונת

מוסיף עליהם כהן גדול: ציץ | חושן | אורים ותומים | אפוד | מעיל