מקור הניב בתנ"ך: ”וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יהוה תָּמִיד“ (שמות כח, פסוק ל). לפי המסורת, היו האורים והתומים חפצים קדושים שהונחו בתוך החושן. כאשר היה בא אדם אל הכהן הגדול ושואל אותו שאלה, היה משתמש הכהן באורים ובתומים כדי לקבל את תשובתו של ה'. דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפור בריחתו של דוד מפני שאול: ”וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד; וַיֹּאמֶר דָּוִד יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי; הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר יהוה יֵרֵד“ (שמואל א׳ כג, פסוקים ט – יא). ואכן, מיד לאחר קבלת התשובה עוזבים דוד ואנשיו את המקום. העזיבה מעידה על התוקף שיוחס לדברים וכך קיבל הביטוי את משמעותו המודרנית.
בניב הדרום ערבי המבודד-"סוקוטרית" היה מצוי הצירוף חֲ'ס-ווֻ-תִם". "חס" במשמעות נבל, "תם" במשמעות ישר, אמין. לפיכך - "נבל או ישר". מופיע גם במשמעות "גורל", ובייחוד -"גורל החצים" -מייסר مَيْسِر .[1].
בבניין קל, מצויות במקורות שתי דַּרְכֵי הטיה; האחת לפי דרך הרגילה לפועלי ע"ע בבניין קל "יִתֹּם" (כמו יִסֹּב, יִקֹּד וכדומה), והשנית לפי "יִתַּם", שזוהי כמובן צורת עתיד הרגילה בבניין נפעל לפועלי ע"ע.
בבניין הפעיל הניקוד של אות אית"ן בעתיד מצוי במקרא גם בפתח: ”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף...“ (מלכים ב׳ כב, פסוק ד)
המטה בבניין הפעיל לפי גזרת השלמים; הִתְמִים, אַתְמִים, הַתְמִימִי וכו', איננו משתבש, שכן סבילו (בניין הופעל) ניטה על דרך זו.
בבניין התפעל הידמו ת' השורש ות' הבניין לכדי ת' דגושה.
ערך בוויקיפדיה: אורים ותומים