גלימה

גְּלִימָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גלימה
הגייה^*	glima
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ל־ם
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ גְּלִימוֹת; גְּלִימַת־, ר׳ גְּלִימוֹת־

לשון חז"ל בגד עליון שמתעטפים בו.
- המלך התהלך בגלימת פאר חדשה.
- ”ראיתי את רב כהנא כאשר היה צער בעולם הסיר גלימתו ופכר ידיו ומתפלל“ (בבלי, מסכת שבת – דף י, עמוד א)

נשאלה ללשון חז"ל מארמית: גִּלִים "אַדֶּרֶת" (ראה תרגום אונקלוס לבראשית כה, כה). המילה הגיעה לארמית כנראה מאכדית gulēnu "מעיל". בתלמוד מצויה אטימולוגיה עממית, הגוזרת את המילה משורש ג־ל־ם המקראי: ”גלימא - שנעשה בו כגולם“ (בבלי, מסכת שבת – דף עז, עמוד ב). מקבילות ביוונית: khlamús) χλᾰμῠ́ς) וכן khlaîna) χλαῖνᾰ)
מקור שם העצם 'גלימה' שחודש בלשון חז"ל הוא מקראי: ”בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת“ (יחזקאל כז, פסוק כד)) בהוראת לבושי-תכלת. ראו גלם.

ערך בוויקיפדיה: גלימה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גלימה