שטר הכתובה לפי המסורת היהודית-האורתודוקסית בירושלים
חוזה כתוב, הנקרא "שטר", שהבעל מוסר לאשתו תחת החופה ביום נישואיהם.
שטר-הכתובה מפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו הן במהלך חיי הנישואין ( "שְאֵרָהּ, כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע"(שמות כא, פסוק י)), והן תשלום פיצויים כספיים במקרה של גירושין (או מות הבעל).
בכתובה מתחייב הבעל שלוש התחייבויות: 1. מזונות לאישה 2. תשלום דמי כתובה ותוספת כתובה 3. נדוניה ותוספת נדוניה. (כתובה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת)
ה"כתובה" היא כפי הנראה עברית במקורה. במקורות הארמיים שבתלמוד מופיעה ה"כתובא" (=כשמה הארמי) רק בנטיות שונות, כגון: "כְּתוּבָּתָא"(בבלי, מסכת קידושין – דף ע, עמוד ב) במשמעות של כְּתֻבּוֹת (נ"ר של כתובא), או למשל "כְּתוּבָּתֵיהּ"(בבלי, מסכת גיטין – דף יח, עמוד א) במשמעות של כְּתֻבָּתוֹ (ה"כתובא" שלו). [1]
ערך בוויקיפדיה: כתובה
