כרוב

כְּרוּב א

לשון המקרא בריה אגדית, בעלת גוף אריה, כנפי נשר, ופני אדם.
- ”וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.“ (בראשית ג, פסוק כד)
- ”וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב־אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן־הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים, עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת.“ (שמות כה, פסוקים יט–כ)
- ”וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אֶל־הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הַכְּרֻבִים; כְּאֶבֶן סַפִּיר, כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם.“ (יחזקאל י, פסוק א)
- ”וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב, וַיָּעֹף; וַיֵּדֶא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ.“ (תהלים יח, פסוק יא)

לפי התלמוד הכרוב במשכן היה כמראה ילד ומשמעות השם בשורש ארמית: ”ומאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא“ (בבלי, מסכת סוכה – דף ה, עמוד ב) (ראו ריבה)
על כך אומר הראב"ע בפירושו לשמות כה, פסוק יח: והנה הכ"ף – שרש.

ערך בוויקיפדיה: כרוב (מיתולוגיה)

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרובים

לשון חז"ל ירק מאכל ממשפחת המצליבים. נהוג לאכול את עליו טריים, מבושלים או כבושים.
- ”רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַסְּפִיחִים, מֻתָּרִים, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ט, משנה א)
- ”זֶבֶל וְחֹל הַדַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ח, משנה ה)
- ”בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה / מִסָּבִיב לֶחָבִית / עָמְדוּ לְרַקֵּד / כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.“ (בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה, מאת חיים נחמן ביאליק בזֶמֶרֶשֶׁת)
- ”לַשָּׁפָן יֵשׁ בַּיִת / בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת, / תַּחַת כְּרוּב מְאוֹד מָתוֹק / בַּיִת לוֹ יָרֹק יָרֹק.“ (לַשָּׁפָן יֵשׁ בַּיִת, מאת מרים ילן שטקליס בזֶמֶרֶשֶׁת)

كرنب‏‏‏‏ (תעתיק: כֻרֻנְב)

ערך בוויקיפדיה: כרוב

טקסונומיה בוויקימינים: Brassica oleracea

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרוב