”כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ; מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ד, משנה ב)
”שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר, שֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן, שְׁלֹשָׁה סְדִינִין, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת...“ (משנה, מסכת כלים – פרק כט, משנה ב)
שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת מידות, האם הכוונה היא למדות?. ”וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם; וּפִרְחֵי כְּהֻנָּה, אִישׁ כִּסְתּוֹ בָּאָרֶץ“ (משנה, מסכת מידות – פרק א, משנה א)
”והחתול – אף הוא באמצע, יושב על הכסת האדומה, מוליך ומביא זנבו בנחת, מלקק כפותיו, מפסיק ומצמצם עיניו לאור הנר [...].“ (זקנים, מאת שמחה בן־ציון, בפרויקט בן יהודה)
"אם שעה כזאת עוברת / היא שנית אינה חוזרת / ואני אני איני תופסת / איך אתה לא כאן בין כר וכסת..." (זה הרגע לאהוב, מאת אליעוז רבין)
"הוֹי לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת" (יחזקאל יג יח) מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל ומכוונת בלשונה אל נשות ירושלים החוטאות. המילה מצוייה בלשון בבלית בהגיית: קאסוטו (kasûtu) ששמשה בהוראת קשר, בספר יחזקאל המכשפה הירושלמית בעוונותיה 'קושרת' מבחינה סימלית את רצונות האל, בקברת הזרוע של המתכשף ולפיכך הופכים הם לרצונותיו .השוו טוטפת
רש"י על יחזקאל יג יח: "הוי למתפרות כסתות" - קוטרא"ש בלע"ז[1] כמין כסתות קטנות היו תופרות ותולות לנשאלים אליהם על אצילי ידיהם וקוסמות להם באותן כסתות קסם שקרי' ולמי שהם חפצות אומרות קסם טוב ולמי שרוצות אומרות קסם רע.
ערך בוויקיפדיה: כסת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כסתות