מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 יש להוסיף לדף זה את הערך: כָּלַב .
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
כלב
|
| הגייה* |
kelev
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
כ־ל־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ כְּלָבִים, נ׳ כַּלְבָּה, נ"ר כְּלָבוֹת; כֶּלֶב־, ר׳ כַּלְבֵי־, נ׳ כַּלְבַּת־, נ"ר כַּלְבוֹת־; כ׳ כַּלְבּוֹ, כְּלָבָיו, כַּלְבָּתוֹ, כַּלְבוֹתָיו
|
כלב
צמד כלבים
- בעל חיים טורף ממחלקת היונקים שהתפתח מזאב ,נחשב לידידו הנאמן של בן-האדם.
- ”וּבָשָׂר בַּשָׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ“ (שמות כב, פסוק ל)
- ”בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה“ (מלכים א׳ כא, פסוק יט)
- ”הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב, כֶּלֶב הַכֻּפְרִי וְהַשּׁוּעָל [...] אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה“ (משנה, מסכת כלאים – פרק א, משנה ו)
- לשון המקרא [כינוי גנאי] אדם שפל, אדם נחות.
- ”לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל-נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם-שְׁנֵיהֶם“ (דברים כג, פסוק יט)
- ”לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ “ (שמואל ב׳ טז, פסוק ט)
- "...מעולם לא היינו אומה יוצרת, תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים ברנר,יוסף חיים.
- הכלב הזה רימה אותי!
- בעברית-מקראית "כלב" (בסמוך לתיבת "עבדך") מופיע כשם תואר המבטא ענווה, והכנעה. דוד המלך בתפילתו לאלוהים,מכנה עצמו "כלב" (בניקוד משובש בצורת:"וּכְלִבְּךָ") : ”בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ, וּכְלִבְּךָ (וכַלְבְּך) עָשִׂיתָ, אֵת כָּל-הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת--לְהוֹדִיעַ, אֶת-עַבְדֶּךָ“ (שמואל ב׳ ז, פסוק כא), גם במכתבי לכיש מופיעה תיבת "כלב" כביטוי של ענווה והכנעה: מִי עַבְדֶּךָ כּלב כּי שָׁלַח אדֹנִי אֶת סֵפֶר הַמֶּלֶךְ וְאֶת סִפְרֵי השׂרִם לאמֹר: "קרָא נָא" (מכתבי לכיש),ובספר מלכים: ”וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי יְהוָה אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל־אֲרָם“ (מלכים ב׳ ח, פסוק יג), וכך גם במכתבי אל-עמארנה בהם מופיע הצירוף בהגיית: "ארדו כלבו" ardu kalbu בהוראת:"עבדו-כלבו" [1].
- המילה משותפת לשפות שמיות רבות. אכדית: kalbu; אוגריתית: klb; פיניקית: כלב; ארמית־סורית: כלבא; ערבית: كَلْب (כַּלְבּ) ועוד.
- אוקראינית: собака (תעתיק: sobáka)
- пес (תעתיק: pes)
- пес (תעתיק: pes)
- κύων (תעתיק: kúōn)
- 견 (תעתיק: gyeon)
- 구 (תעתיק: gu)
- пёс (תעתיק: pjos)
- שוודית: hund
- תאילנדית: หมา (תעתיק: mǎa)
- สุนัข (תעתיק: sùnák),
 ערך בוויקיפדיה: כלב |
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כלבים |
- שם פרטי לזכר.
- ”וְכָלֵב בֶּן-חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת-יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן.“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק יח)
- ”אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן-חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים.“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק נ)
- ”וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק טו)
- ↑ נ.ה. טור-סיני הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים, עמ' 415
ערך בוויקיפדיה: כלב
טקסונומיה בוויקימינים: Canis familiaris
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כלבים