בתלמוד מוזכרת ברייתא שדורשת את המילה יוֹרֶה בשלוש דרכים:
”יורה - שמוֹרה את הבריות להטיח גגותיהן, ולהכניס את פירותיהן, ולעשות כל צרכיהן.“ (בבלי, מסכת תענית – דף ו, עמוד א). כלומר, המילה יוֹרֶה משורש י־ר־ה במובן הקשור במושג הורה,בימי קדם נתקשר בהוראת גזרון הפועל "ירה" קרי גשם שעלול להפיל את האבן (גג) או מרסיסיו על יושביו . היורה, הגשם הראשון, מלמד להתארגן לקראת החורף, לשים טיח בגגות, לסתום את נקודות התורפה הרטובות שדרכם יטפטפו הגשמים לבית - התראה ראשונה לקראת החורף. אבן־עזרא (בפירושו לדברים יא, פסוק יד) מפרש את המילה גם כן משורש זה אך במשמעות הקשורה במילה מורה: "יורה - גשם שיורה על שנה טובה, והוא בתחלת השנה."
”שמרוֶה את הארץ ומשקה עד התהום, שנאמר (תהלים סה, פסוק יא): תְּלָמֶיהָ רַוֵּה, נַחֵת גְּדוּדֶהָ, בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה, צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ“ (בבלי, מסכת תענית – דף ו, עמוד א). כלומר, יורה משורש ר־ו־ה - שמרוֶה את התלמים המצפים למטר. כך מפרשים גם רש"י ומצודת ציון את המילה בפירושם לתנ"ך.
”יורה - שיורד בנחת ואינו יורד בזעף“ (בבלי, מסכת תענית – דף ו, עמוד א). כלומר, יורה משורש י־ר־ה, מלשון ”יָרֹה יִיָּרֶה“ (שמות יט, פסוק יג), כיריית חץ שאינו מחטיא את המטרה, כדברי רש"י (שם): "שהולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן".
התור השני בעידן המזוזואיקון, בלוח הזמנים הגאולוגי. החל לפני כ־208 מיליון שנה ותם לפני כ־145 מיליון שנה, עם תחילת תור הקרטיקון. נחלק לשלוש תקופות: מלם, דוגר וליאס.
ערך בוויקיפדיה: יורה (גשם)