מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
דמות יורה ברובה
שוטרים יורים במטווח.
ילד לומד לירות בחץ וקשת.
- לשון המקרא [לא בשימוש] השליך, זרק.
- ”מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.“ (שמות טו, פסוק ד)
- ”וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת-הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.“ (יהושע יח, פסוק ו)
- פלט עצם מתוך כלי נשק וגרם לו לטוס.
- ”לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.“ (שמות יט, פסוק יג)
- ”וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד-מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה.“ (שמואל א׳ כ, פסוק לז)
- ”וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה.“ (מלכים ב׳ יג, פסוק יז)
- ”לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבוֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא-יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא-יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה.“ (ישעיהו לז, פסוק לג)
- ”כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל-יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ-אֹפֶל לְיִשְׁרֵי-לֵב.“ (תהלים יא, פסוק ב)
- ”כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת.“ (משלי כו, פסוק יח)
- לשון המקרא [מליצה] יסד, כונן
- ”וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ.“ (בראשית לא, פסוק נא)
- ”עַל-מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ; אוֹ מִי-יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ?“ (איוב לח, פסוק ו)
- 3. הדרך הייתה לזרוק את האבן.
- במכתבי אל-עמארנה הכתובים בלשון כנענית מופיעה תיבת - 'תֻרָה' tu-ra (ובהוראת - "נורתה") . צטוט:"וסוסתי נורתה" [1].
- במחקר המודרני מקובל לקשר את התוספית "ירו-" בהוראת "ייסוד", לשמה של העיר ירושלים [2].
- ↑ 9‒8: 245 EA
- ↑ דר'אייל מירון "ירושלים מראשיתה,ועד שלהי הבית הראשון"
.jpg)