מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | חוליה |
| הגייה* | khulya |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ח־ל־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קֻטְלָה |
| נטיות | ר׳ חֻלְיוֹת, חֻלְיַת־ |
חוליית חזה
חוליית הבור
- לשון חז"ל מפרק עצם בעמוד השדרה, או אחר.
- ”אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – [...] הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁחָסָרוּ; כַּמָּה הוּא חֶסְרוֹן בַּשִּׁדְרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי חֻלְיוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֲפִלּוּ חֻלְיָה אֶחָת; וּבַגֻּלְגלֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּמְלוֹא מַקְדֵּחַ.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ב, משנה ג)
- לשון חז"ל בהשאלה: טבעת המרכיבה שרשרת.
- קשר הגדיל בציצית
- מהנ"ל- קבוצת אנשים במערכה. בדרך כלל יחידה צבאית, או כיתת מחבלים.
- נשלחה חולית חיילים לביצוע סריקה.
- לשון חז"ל אבן בעלת חור המונחת על פי הבאר.
- ”חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן, חַיָּב, פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר.“ (משנה, מסכת שבת – פרק יא, משנה ב)
- ”בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחֻלְיָתוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים...“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה ז)
- "תינוק שנפל לבור עוקר חוליה ומעלהו" (רמב"ם)
- [ארמית] ממתקים חלי – דבר מתוק
- ↑ שמעון שרביט / "עיונים במילונה של מגילת הנחושת" בית מקרא, כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך יב, חוברת ג; תמוז תשכ"ז.עמ' 130
ערך בוויקיפדיה: חוליה