שלד
שֶׁלֶד
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שלד |
| הגייה* | sheled |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ש־ל־ד |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ שְׁלָדִים |
- לשון חז"ל מערכת של קורות חזקות המשמשת לתמיכה במבנה ומקנה לו יציבות.
- ”א"ר שבתאי: מת שנשרף ושלדו קיימת טמא.“ (בבלי, מסכת נדה – דף כז, עמוד ב)
- החולייתנים מאופיינים בשלד פנימי גירני, ואילו לחסרי חוליות יש שלד חיצוני.
- ”כל גורדי השחקים נבנים משלד פלדה או משלד בטון מזוין. בנייה מעץ אינה אפשרית לגובה רב, ובנייה בלבנים מוגבלת מאוד.“ (מתוך הערך גורד שחקים בויקיפדיה)
גזרון
[עריכה]- מארמית: שִׁלְדָּא. במקור מאכדית: šalamtu בהגיית: שׁלָמְתוּ (כצורה אכדית נקבית של שורש ש-ל-ם האכדי-עברי) בהוראת: גופת המת (בשלמותה).[1]
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: שלד |
סמוכין
[עריכה]- ↑ נ. ה. טורטשינר מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ז) ב,ח