מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא מֵת לְאִטּוֹ , עפ"ר מִתּוֹךְ רָעָב .
”וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֹשֶׁה לֵאמֹר: הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ“ (במדבר יז , פסוק כז )
”וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ-יִגְוָע “ (בראשית ו , פסוק יז )
”מִמְּרוֹמֵי הַר תָּבוֹר וְגִלְבּוֹעַ/ שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת, שְׁבוּעַת אֱמוּנִים/ עַד עוֹלָם פֹּה לִחְיוֹת וְלִגְוֹעַ “ (שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת , מאת יעקב ליכטמן בזֶמֶרֶשֶׁת )
[מליצה] הִגִּיעַ אֶל מַצָּב שֶׁל דְּעִיכָה .
המילה משותפת למספר לשונות שמיות; למשל, ערבית: جَاعَ (גַ'אעַ)
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש גוע
השורש ג־ו־ע הוא שורש מגזרת השלמים .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
ג־ו־ע
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
גָּוַע
גּוֹוֵעַ
יִגְוַע
גְּוַע
לִגְוֹעַ
נִפְעַל
נִגְוַע
נִגְוָע
יִגָּוַע
הִגָּוַע
לְהִגָּוַע
הִפְעִיל
הִגְוִיעַ
מַגְוִיעַ
יַגְוִיעַ
הַגְוַע
לְהַגְוִיעַ
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]