גוע

גָּוַע

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	גווע
שורש וגזרה	ג־ו־ע, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

לשון המקרא מֵת לְאִטּוֹ, עפ"ר מִתּוֹךְ רָעָב.
- ”וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת־הַמַּבּוּל מַיִם עַל־הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר־בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; כֹּל אֲשֶׁר־בָּאָרֶץ יִגְוָע.“ (בראשית ו, פסוק יז)
- ”וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֹשֶׁה, לֵאמֹר; הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.“ (במדבר יז, פסוק כז)
- ”עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר; נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה.“ (תהלים פח, פסוק טז)
- ”...כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ, כִּי־בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ; וְיָשִׁיבוּ אֶת־נַפְשָׁם.“ (איכה א, פסוק יט)
- ”מִמְּרוֹמֵי הַר תָּבוֹר וְגִלְבּוֹעַ/ שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת, שְׁבוּעַת אֱמוּנִים/ עַד עוֹלָם פֹּה לִחְיוֹת וְלִגְוֹעַ“ (שְׂאִי לָךְ מוֹלֶדֶת, מאת יעקב ליכטמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
[מליצה] הִגִּיעַ אֶל מַצָּב שֶׁל דְּעִיכָה.
- ”הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם/ וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן/ שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם/ הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן“ (הַקַּיִץ גֹּוֵעַ, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”רַק אֶצְלִי עַל-הָאָרֶץ כְּאַמָּתַיִם/ עוֹד רֹעֵד אוֹר גֹּוֵעַ לָעֵינַיִם/ גַּם-כּוֹכָב אֶחָד שָׁם עוֹד יִקְרֹץ עֵינוֹ/ וּשְׁאָר הָעוֹלָם שׁוֹתֵק כְּאִלּוּ אֵינוֹ“ (רָזֵי לָיְלָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "עוד מעט יתם הנר לגווע,/ עוד מעט יובס השקט המבורך,/ המולת היום תתחיל לבקוע./ לא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתך." (דַּרְכֵּנוּ, מאת יענקלה רוטבליט)

גיזרון

המילה משותפת למספר לשונות שמיות; למשל, ערבית: جَاعَ (גַ'אעַ)

נגזרות

גויעה

מילים נרדפות

ניגודים

חי (1)
שגשג (2)
פרח (2)

תרגום

אנגלית: starve‏‏‏‏ (1), fade‏‏‏‏ (2)

ראו גם

השורש גוע

השורש ג־ו־ע הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

ג־ו־ע	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	גָּוַע	גּוֹוֵעַ	יִגְוַע	גְּוַע	לִגְוֹעַ
נִפְעַל	נִגְוַע	נִגְוָע	יִגָּוַע	הִגָּוַע	לְהִגָּוַע
הִפְעִיל	הִגְוִיעַ	מַגְוִיעַ	יַגְוִיעַ	הַגְוַע	לְהַגְוִיעַ
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל				-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל

הערות

בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]