”במשטרים מודרניים יש מצבים המביאים לכך שאדם יהיה נתין אך לא אזרח, מצב ממנו משתמעת כפיפות לחוקי המדינה, ללא קבלת מלוא הזכויות.“ (מתוך הערך נתינות בויקיפדיה)
אכדית: בדומה לנגזרות עבריות לשורש נ-ת-ן ממנו נגזרה תיבת: מתנה, מצויה נגזרת אכדית ברובד "אשורית של האמפריה החדשה" שמתוארך בין המאות 10 -7 לפנה"ס בהגיית:נַדינאַנו (Nādinānu) מילולית "נתין-אנו" [1]. לימים, שימש המושג להגדרת משלח ידו של העוסק בנכסים ,בסחר,או בממכר[2].
אוגריתית:הצורה "יתנם" מופיעה לראשונה ברשימת בעלי מקצוע בעיר אוגרית, והצורה נתינים שהושאלה נובעת בהתאם לנטיית פעלי פ"נ על דגם פעלי פ"י שאופיינית לאוגרית ופניקית, לפיכך פירוש המונח הוא נתונים,מסורים אנשים שגוייסו והוטלו עליהם חובות לפעמים עד כדי עבדות [3] רש"י מפרש מלשון הפסוק ”וַיִּתְּנֵם יְהוֹשׁוּעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם“ (יהושע ט, פסוק כז). השוו ”גַּם: כִּי-יִתְנוּ בַגּוֹיִם, עַתָּה אֲקַבְּצֵם“ (הושע ח, פסוק י) - "יתנו" בהוראת:"יומרו לעבדי מקדש-גויים" . ר"ל, כי אף אם הומרו בשביים לנתיני הגויים,הקב"ה עתה חלוץ יחלצם.[4] החוקר ברוך אברהם לוין מצא כי פירושה בשימוש המקראי הוא "דרג מסויים של עובד מקדש", אולם מאוחר יותר, בתקופת המשנה, מקבל המונח משמעות של מעמד פסולי המשפחה ונחותי הדרגה בתוככי קהילות יהודיות בבל וישראל של תקופת המשנה שמעמדם שווה לממזרים - ככתוב: ”ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף עו, עמוד א).
ארמית-יהודית מאוחרת: (ܢܬܝܢ) - נתין, נתִינאי בהוראת משָׁרת-מקדש, גם בהוראת אחד מהנתינים(גבעונים) אותם סימנה התורה.[דרוש מקור] ברשימת שבעת עממי כנען נשמט העם החיווי בפי עזרא ונחמיה, יש שסברו שמפני כבוד הנתינים, שהיו במוצאם חוים (יהושוע ט'-ז).[5]
תיבת ”גֵּירִים“ (דברי הימים ב׳ ב, פסוק טז) הנפקדת מלשון עזרא נחמיה והדורות הראשונים של שבי ציון, מופיעה לראשונה בלשונו המאוחרת של בעל ספר דברי הימים בכדי להסביר את הופעתם של- ”הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה“ (עזרא ב, פסוק נח) (מופיעים בתארם זה, גם בספר נחמיה) [6].
↑ זאת בדומה לגרסה המקראית-יהודאית המתבטאת בצורות: נתין-יהו,נתנ-יה,נתנ-יהו
↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago ,1980 "Nādinānu" , page - 61
↑ ברוך אברהם לוין, "ומתרגם ארמית" עזרא ד',ז', עיון ברקע הקדום של צורת לשון מקראית מתקופת בית שני .ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט / ספר אפרים שטרן (2009 / תשס"ט),242
↑ פרופ' שלמה מורג נטה לשייך את תיבת "יתנם" מספר הושע לשורש ת-נ-י/ה ככפילה גזרונית שיסודה מן הארמית תנה↔שׁנה (חילוף אותיות שׁ↔ת בין עברית↔ארמית),קיים גם בערבית ثَنَى בהוראת הכפיל, חיזר - ומכאן הוסק ש"לתנות בגויים" הוא צירוף מקראי במשמעות של לתנות אהבים עם הגויים (ובכך לבגוד בקב"ה)
↑ יהושע מ. גרינץ, ספר יהודית: תחזורת הנוסח המקורי בצירוף מבוא, פירושים ומפתחות,ירושלים,מוסד ביאליק,1986 - תשמ"ו,עמוד: 113
↑ שרה יפת, מחקרים בתקופת שיבת ציון,2017, מוסד ביאליק,ירושלים,עמוד: 278
ערך בוויקיפדיה: נתין