עוין
עוֹיֵן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עוין |
| הגייה* | oyen |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ע־י־ן |
| דרך תצורה | משקל קוֹטֵל |
| נטיות | נ׳ עוֹיֶנֶת, ר׳ עוֹיְנִים, נ"ר עוֹיְנוֹת |
- בעל רגשות איבה; חפץ ברעתו של אחר.
- ”וַיְהִי שָׁאוּל עון (עוֹיֵן) אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה“ (שמואל א׳ יח, פסוק ט)
גיזרון
[עריכה]- צורת פועל משורש זה ( צורת עבר עָיַן) מופיעה פעם יחידה במקרא, בפסוק לעיל.
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י רד"ק ועוד כתבו כי עוֹיֵן הוא מגזירת עין רעה.
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: hostile