עוין
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עוֹיֵן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עוין |
| הגייה* | ׳oyen |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ע־י־ן |
| דרך תצורה | משקל קוֹטֵל |
| נטיות | נ׳ עוֹיֶנֶת, ר׳ עוֹיְנִים, נ"ר עוֹיְנוֹת |
- בעל רגשות איבה; חפץ ברעתו של אחר.
- ”וַיְהִי שָׁאוּל עון (עוֹיֵן) אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה“ (שמואל א׳ יח, פסוק ט)
גיזרון[עריכה]
- צורת פועל משורש זה ( צורת עבר עָיַן) מופיעה פעם יחידה במקרא, בפסוק לעיל.
פרשנים מפרשים[עריכה]
- רש"י רד"ק ועוד כתבו כי עוֹיֵן הוא מגזירת עין רעה.
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: hostile