מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בהפועל הפיץ אור; ראו ההל .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אוהל
הגייה *
o hel
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־ה־ל
דרך תצורה
משקל קֹטֶל
נטיות
ר׳ אֳהָלִים גם אֹהָלִים; אֹהֶל־, ר׳ אָהֳלֵי־
מקום מגורים או מחסה נייד , הנתמך בעמודים וביתדות ומכוסה יריעות .
”וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ .“ (בראשית לג , פסוק יט )
”וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹאתִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם.“ (ירמיהו לה , פסוק ז )
"הם זוכרים את לובן אוהלינו / שפשטו בעמק כיונים" ("זמר" , אברהם שלונסקי )
לשון המקרא (תמיד מיודע: האהל, בָּאהל) קיצור מאהל מועד .
לשון המקרא , בהשאלה: מקום מגורים, בית.
”בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם .“ (מלכים א׳ ח , פסוק סו )
לשון המקרא [מליצה] בהשאלה: קבוצת אנשים שיש להם מאפיין משותף, שבט, עם, תמיד בנסמך למאפיין.
באוגריתית 𐎀𐎅𐎍 (אַהל).[1]
המילה מופיעה בשפות שמיות קדומות במשמעות אהל, אחוזה. אבלאית: a-ʔā-al. אמורית: ʔahlum. אכדית: ālu . בשפות שמיות דרום-ערבית עתיקות מופיעה תיבת "אהל" במשמעות עם, שבט,[2] וכך גם בערבית أَهْل (אַהְל), שמשמעותה העקרית "משפחה".
מידע נוסף [ עריכה ]
במקרא משמש האוהל לתיאור צורת המגורים הכללית של ישראל ויהודה במקומות רבים.[3] וכן של רשעים וצדיקים.[3] יש במקרא שהאוהל מתואר כבית.[4] במליצה המקראית והאוגריתית נפוץ הזוג אוהל-משכנות.[5] [6] לפי האזכורים האלה, וכן לפי ממצאים המורים על קיום חברות ענק נוודיות שלא הותירו חותם ארכאולוגי בולט, משערים חלק מהחוקרים כי בימי המקרא חלק ניכר מהאוכלוסיה חיה באוהלים.[7]
מילים נרדפות [ עריכה ]
2. بيت (הגייה: בַּיְת)
3. أهل (הגייה: אַהְל)
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
ערך בוויקיפדיה:
אוהל תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אוהלים
הערות שוליים [ עריכה ]
↑ לוחות UT 128 III, 1 Aqht, 2 Aqht V
↑ א.ז אשכלי, "מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות" , בתוך: לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה , כרך ז', תרצ"ה א', עמ' 88
↑ 3.0 3.1 ראו נספח:האוהל במקרא
↑ דברים יא , פסוק ו - לא ייתכן שבמהלך הנדודים במדבר החזיקו בני אליאב במהלך הנדודים במדבר בתי קבע ממש.
↑ ”מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ , יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ,יִשְׂרָאֵל“ (במדבר כד , פסוק ה ) , ”מִזְמוֹר, לְדָוִד: יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ ; מִי-יִשְׁכֹּן , בְּהַר קָדְשֶׁךָ“ (תהילים טו , פסוק א ) , ”כִּי תֹאמְרוּ, אַיֵּה בֵית-נָדִיב; וְאַיֵּה, אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים“ (איוב כא , פסוק כח ) ; "תאִתי אִלם לאַהלהם / דר אִל למשכנתהם" (לוח UT 128 III ) , "תבע כתֿר / לאהלה הין תבע למש/כנתה" (לוח UT 2 Aqht V ) .
↑ משה דוד קאסוטו, האלה ענת - שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות , מוסד ביאליק, 1953, עמ' 26
↑ Erez Ben-Yosef, "The Architectural Bias in Current Biblical Archaeology ", in: Vetus Testamentum 69-3 (2019), pp. 361-387.
לשון המקרא הקים אהל , נטה אהלו.
”וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן“ (בראשית יג , פסוק יח )
לשון חז"ל , [הלכה] חפה, היה מעל חלקי גופה המטמאים בטומאת המת.
מילים נרדפות [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אהל
הגייה *
ahal
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
משקל קָטָל
נטיות
ר׳ אֲהָלִים
לשון המקרא סוג של צמחים עשבוניים, כמה ממיניו שימשו לכביסה,משום תכולת סודה לכביסה ופחמת האשלגן שבהם.
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
הערות שוליים [ עריכה ]
↑ תרגומי התנ"ך מזהים את אהל (1) עם צמח בשׂם זה. בכל אופן זה אינו הסוג הבוטני aloe (אלוורה).