ההל

אין לבלבל ערך זה עם הערך אהל.

הֵהֵל[עריכה]

לשון המקרא האיר, הִגִּיהַּ .
- "כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם; חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ." (ישעיהו יג, י)
- הֵן עַד-יָרֵחַ, וְלֹא יַאֲהִיל; וְכוֹכָבִים, לֹא-זַכּוּ בְעֵינָיו (איוב כה, ה)
- "עַמּוּד־הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל / עִם הַצּוֹרֵר יַחְלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל / אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר / כְּמוֹ סִסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר" ("שיר הפרטיזנים", הירש גליק, בתרגום אברהם שלונסקי)
- "עֵת בָּנוֹת תֵּצֵאנָה, יָפָתִי תִּרְאֶינָה, שִׁירוּ לָהּ בְּטֶרֶם אוֹר יָהֵל"(עת החורף / סרגיי אלימוב)

השורש ה־ל־ל ב הוא שורש מגזרת הכפולים.