מחסה
מַחֲסֶה (או: מַחְסֶה)
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מחסה |
| הגייה* | makhase, makhse |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ס־ה |
| דרך תצורה | שורש ומשקל |
| נטיות | ר׳ מַחֲסִים או מַחְסִים; מַחֲסֵה־ או מַחְסֵה־, ר׳ מַחֲסֵי־ או מַחְסֵי־ ברבים גם מַחֲסוֹת, לפי האקדמיה ללשון |
- מקום מחבוא המעניק ביטחון מפני פגע כלשהו.
- "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו ד, ו)
גיזרון
[עריכה]- מן הפועל חסה.
צירופים
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: shelter