מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
מַחֲסֶה (או: מַחְסֶה)
[עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מחסה |
| הגייה* | makhase, makhse |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ס־י/ה |
| דרך תצורה | משקל מַקְטֵל |
| נטיות | ר׳ מַחֲסִים או מַחֲסוֹת; מַחֲסֵי־ או מַחְסֵי־;מַחֲסֵה־ או מַחְסֵה־ |
- מקום מחבוא המעניק ביטחון מפני פגע כלשהו.
- ”וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב; וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.“ (ישעיהו ד, פסוק ו)
- ”אַל־תִּהְיֵה־לִי לִמְחִתָּה; מַחֲסִי־אַתָּה בְּיוֹם רָעָה.“ (ירמיהו יז, פסוק יז)
- ”הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים; סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.“ (תהלים קד, פסוק יח)
- ”בְּיִרְאַת יהוה מִבְטַח־עֹז; וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה.“ (משלי יד, פסוק כו)
