מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
מַחֲסֶה (או: מַחְסֶה)
[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מחסה
|
| הגייה* |
makhase, makhse
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־ס־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵל
|
| נטיות |
ר׳ מַחֲסִים או מַחֲסוֹת; מַחֲסֵי־ או מַחְסֵי־;מַחֲסֵה־ או מַחְסֵה־
|
- מקום מחבוא המעניק ביטחון מפני פגע כלשהו.
- ”וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב; וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.“ (ישעיהו ד, פסוק ו)
- ”אַל־תִּהְיֵה־לִי לִמְחִתָּה; מַחֲסִי־אַתָּה בְּיוֹם רָעָה.“ (ירמיהו יז, פסוק יז)
- ”הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים; סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.“ (תהלים קד, פסוק יח)
- ”בְּיִרְאַת יהוה מִבְטַח־עֹז; וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה.“ (משלי יד, פסוק כו)
