מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
צהוב |
| הגייה* |
tsahov |
| חלק דיבר |
שם־תואר |
| מין |
זכר |
| שורש |
צ־ה־ב |
| דרך תצורה |
משקל קָטֹל |
| נטיות |
נ' צְהֻבָּה; ר' צְהֻבִּים |
- לשון המקרא כצבע הזהב, כל צבע בעל אורך גל של בערך 570–580 ננומטר. אורך הגל שבין כתום לירוק בספקטרום של אור נראה. צבע החמניה.
-
-
- וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן (ויקרא יג ל)
- ומטמאין בשיער צהב דק שמראיו כתבנית הזהב. (תוספתא נגעים, פרק א)
- צבעו של הלימון הוא צהוב.
3. [סלנג] רכילותי, העוסק בשמועות על ידוענים.
-
-
- לאחרונה התחילה מהדורת החדשות לעסוק בתכנים צהובים כדי להעלות את הרייטינג.
4. [סלנג] סיני, בן הגזע המונגולי.
- בתנ"ך רק בויקרא פרק יג. קרוב לזהב.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
צ־ה־ב |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- לשון חז"ל רָב ג, שנא, היה ביחסי איבה, היה עוין.
-
-
- משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד: אם איני עוזרו - היום הורג אותו, ולמחר בא עלי. (סנהדרין קה א)
- וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו והיה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת עם אשתך. (אבות דרבי נתן, פרק כד)
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
צ־ה־ב |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- לשון חז"ל התבהר (פנים, משמחה או משביעות רצון) הבריק (פנים, כסימן לבריאות).
-
-
- צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה. אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. (מנחות סח ב)
- רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין . (נדרים מט ב)
- פניו ירוקין - סימן רע לו, פניו צהובין ואדומים - סימן יפה לו. (כתובות קג ב)
- לשון חז"ל, רק בהקשר למראה הפנים.
