מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
ר־ב־ב א, כפולים |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- לשון המקרא היה להרבה, היה בכמות גדולה.
-
- כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (ירמיהו ה ו)
- וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (ישעיהו ו יב)
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
ר־ב־ב ב, כפולים |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- לשון המקרא, לא בשימוש ירה.
-
- וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם. (תהילים יח טו)
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
ר־י־ב, נחי ע"י |
| בניין |
פָּעַל (קל) |
- לשון המקרא התעמת בויכוח או במאבק, היה ביחסי איבה, נלחם.
-
- וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ. (בראשית כו כא)
- וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם. (נחמיה יג כה)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
רב |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם תאר, תאר הפעל |
| מין |
זכר |
| שורש |
ר־ב־ב א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- שם תאר לשון המקרא בכמות גדולה, במספר גדול.
-
- וַתֹּאמֶר אֵלָיו: גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן. (בראשית כד כה)
- אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה. (יונה ד יא)
- שם תאר לשון המקרא גדול.
-
- יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. (תהילים מח ג)
- תאר הפעל לשון המקרא מספיק, יותר מן הדרוש.
-
[עריכה] מלים נרדפות
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
רב |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ר־ב־ב א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא בעל משרה גבוהה בשלטון, מפקד, בעל דרגת פיקוד.
-
- וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל. (ירמיהו לט יג)
- לשון חז"ל אדון
-
[עריכה] מלים נרדפות
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
רב |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ר־ב־ב א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' רַבּוֹת |
- לשון חז"ל מורה בעל ידע שאפשר ללמוד ממנו.
-
- לשון חז"ל ביהדות, גדול בתורה, סמכות בעניני אמונה והלכה.
- בעל משרה שהוסמך לרבנות ותפקידו לפעול בתחומים מסוימים על פי החוק.
[עריכה] מילים נרדפות
1. teacher
2. rabbi
3. rabbi
[עריכה] קישורים חיצוניים
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
|
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ר־ב־ב א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא הכמות גדולה של, שפע.
-
- לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר אדני. (ישעיהו א יא)
- אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָוַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. (תהילים קו ז)
- לשון חז"ל החלק הגדול.
-
- אמר ר' חנינא: הולכין אחר רוב העיר, ואין הולכין אחר רוב סיעה. (כתובות טו א)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
רב |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ר־ב־ב ב |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' רַבִּים |
- לא בשימוש לשון המקרא מי שיורה חצים.
-
- יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי. (איוב טז יג)
