תרגום השבעים מתרגם את התיבה הסתומה: ”שאוה “ (משלי א, פסוק כז) בצורה שהגייתה: טורֻבּוֹס (θόρυβος) בהוראת: שאון, המייה טורדנית כצליל רעש אדמה מטיל-אימה. וכנראה שמתרגם עברי קדום רשם תחת התיבה ”שאון “ (משלי א, פסוק כז) את המילה בעלת הכתיב המשובש: ”שאוה “ (משלי א, פסוק כז) החולקת עם התיבה המקורית דמיון צורני ותו לא. בשונה מהמשמעות הנפוצה בימינו, רבים מהפרשנים הקלאסיים מפרשים שואה בהוראת שממה (ראב"ע ורד"ק ואברבנאל בישעיהו מו,11) או 'מהומה הבאה פתאום' (רד"ק, תהילים לה,8) או 'המיה גדולה' (רלב"ג, משלי א, 27). [דרוש מקור]. פרשני המקרא בעבר קושרים לפועל שאה (כמו השתאההשתאות) -תגובת האדם לפליאה והלם. [דרוש מקור]
וכנראה שגם תיבת ”שֹׁאָה “ (צפניה א, פסוק טו) יסודה בתיבת:"השתאה", כמוצע לקמן: ”יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם השתאה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל“ (צפניה א, פסוק טו) שכן תרגום השבעים מתרגם ”שֹׁאָה “ (צפניה א, פסוק טו) בתיבה שהגייתה: א-הוֹרס (ἄωρος) מילולית: יום ללא זמן, או בתרגום חופשי: יום בו הזמן עצר מלכת
אפולֶיא (απώλεια) בהוראת אובדן (של חפץ) היא התחליף שבתרגום השבעים לתיבת ”שׁוֹאה/(יתכן והכתיב הוא: שד)“ (ישעיהו מז, פסוק יא) (shod).
ערך בוויקיפדיה: שואה