רודן

רוֹדָן

לשון המקרא בן לעם קדום ששכן בדרום אירופה.
- ”וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים.“ (דברי הימים א׳ א, פסוק ז)
לשון חז"ל שליט יחיד הכופה את מרותו על אחרים, ומדכא אותם ביד רמה.
- ”רַבִּי סִימוֹן אָמַר – דּוֹדָנִים שֶׁהֵם בְּנֵי דוֹדִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רוֹדָנִים שֶׁהֵן בָּאִים וְרוֹדִין אוֹתָם.“ (בראשית רבה, פרשה לז, סימן א)
- ”שכל השומע את שמעו של אותו רודן המלים נעתקות מפיו, הלשון ניטלת ממנו.“ (הבחירה בארץ הבחירה: תשט"ו, מאת אליעזר שטיינמן, בפרויקט בן יהודה)

במקבילה בספר בראשית מופיע: ”דֹדָנִים“ (בראשית י, פסוק ד). לדעת כמה פרשנים השם המקורי הוא "דֹרְדָנִים", והכוונה לתושבי העיר טרויה השוכנת סמוך למצר הדַרְדַנֶלִים.^[1] בתרגום השבעים תרגם בשני המקומות ródioi) Ῥόδιοι), ויש שהבינו שהכוונה לתושבי האי רודוס. י"מ גרינץ הציע שהכוונה לדַּנָּאִים (Δαναοί) שישבו באזור של יוון.^[2]
הפירוש התקבע בדרך של אטימולוגיה עממית.

ערך בוויקיפדיה: רודן

↑ שד"ל, ע"פ התרגומים הירושלמיים לספר בראשית, והתרגום הארמי לדברי הימים. וכן מופיע גם בתלמוד הירושלמי (מגילה א,ט) ובב"ר (לז,א).
↑ מובא בדעת מקרא דה"א שם הערה 29.