רודן

רוֹדָן[עריכה]

לשון המקרא תושב רודוס.
- ”וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים.“ (דברי הימים א׳ א, פסוק ז)
לשון חז"ל שליט יחיד הכופה את מרותו על אחרים, ומדכא אותם ביד רמה.
- ”רַבִּי סִימוֹן אָמַר – דּוֹדָנִים שֶׁהֵם בְּנֵי דוֹדִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רוֹדָנִים שֶׁהֵן בָּאִים וְרוֹדִין אוֹתָם.“ (בראשית רבה, פרשה לז, סימן א)

2. פירוש המילה המקראית לעיל בדרך של אטימולוגיה עממית.

ערך בוויקיפדיה: רודן