1. המילה מופיעה במקרא פעמיים, בפסוקים הנ"ל. ככל הנראה קשור לשורש ז־ו־ר (השוו זָר). תרגום השבעים בהגיית: אֱק פֹּורניס (εκ πορνης) שנולד כתוצאה מזנות. יש שהשוו את משקל המילה למילים ממגורה, ממרור.[1] בתלמוד (יבמות עו ע"ב) פרשו שהמילה היא הלחם: מום זר. אחרים הציעו שהיא הלחם של מעם זר. ויש שהציעו ששורש מ־ז־ר הוראתו: עיפוש וסירחון, כמו בביטוי החז"לי "ביצה מוזרת".[2]
נחלקו המפרשים בכוונת הפסוק, ראו 'פרשנים מפרשים'.תרגום השבעים בזכריה מתרגמים ממזר: אלוגֱנֶאיס (αλλογενεις) היינו בני מוצא אחר , וכוונתם כנראה לאספסוף של זרים שהתיישבו בעיר הכבושה . בדומה לכך סבורים חוקרים רבים, שכאן ממזרות היא מזיגתם של יסודות האתניים חדשים עם האוכלוסייה הוותיקה — תוצאה טיפוסית של כיבוש. ויש לסברה זו סמך מה בברייתא האומרת: ”וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה מַמְזֵר“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ז, משנה ה)
4. ככל הנראה ע"פ תרגום השבעים, ראו 'פרשנים מפרשים'.
1. בתלמוד (יבמות מט ע"א) מוסכם שדוקא יחסים עם קרובי משפחה יוצרים ממזרות, ונחלקו איזה דרגה של קרבה: לדעת ר' עקיבא, כל יחסי קרובים האסורים בתורה יוצרים ממזרות. ולדעת שמעון התימני דוקא יחסי קרובים שעונשם כרת, ולדעת ר' יהושע דוקא יחסי קרובים שעונשם מיתת בית דין. בתרגום הפשיטתא תרגמו באופן דומה: "בר גורא" - הנולד מעריות. בתרגום השבעים והוולגטא תרגמו: הנולד מזונה. ובתרגום המיוחס ליונתן מתורגם: "דְמִתְיְלִיד מִן זְנוּ דְבֵיהּ מוּמָא בִּישָׁא דְאִיתְיְהִיב בְּעַמְמַיָא חוֹלוֹנָאֵי".
1+4. רש"י כותב כי אדם ערמומי(4)ו(5) מכונה ממזר, כיון שדרכם של הממזרים(1) היה להתנהג בחלקלקות ועורמה, על מנת להסתיר את מוצאם המפוקפק[דרוש מקור].
1. יש שפירשו שזה שם של אומה.[3] אבל לדעת רוב המפרשים הכוונה בפסוק היא: זר, נכרי,[4] כיון שהממזרים בדרך כלל היו מתגוררים לבדם מחוץ לערים[5].
