מזור

מָזוֹר א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזור
הגייה*	mazor
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ו־ר
דרך תצורה	משקל מַקְטוֹל
נטיות	ר׳ מְזוׂרִים, מְזוׂרֵי־; מְזוׂר־

1. לשון המקרא [ארכאי] חולי ומכאוב.

   • ”וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת־חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת־מְזֹרוֹ וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל־אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל־מֶלֶךְ יָרֵב, וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא־יגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר.“ (הושע ה, פסוק יג)
   • ”עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ. “ (עובדיה א, פסוק ז)

2. לשון המקרא [מליצה] טפול הניתן לחולה על מנת שיחלים.

   • ”אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר; רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ.“ (ירמיהו ל, פסוק יג)
   • ”עשאה" (את המטלית) מזור טהורה“ (ירושלמי, מסכת שבת – דף יז, עמוד ב)
   • "זאת התורה הורית לענגה ורבה. חובש למצוא מזור וארוכה" (סליחות, אילותנו לעזרתנו (161) שמעון בן יצחק
   • ”המדע מצא מזור לרוב התחלואים, אך לא מצא תרופה לרע שבהם – האדישות של בני האדם“ (הלן קלר, מהדף הלן קלר בוויקיציטוט)
   • הרופאים קיוו כי החיסון יעניק מזור למחלת השפעת.

גיזרון

• לשון מרפא ולשון חולי כאחד, מופיעים במקרא בלבד.
  

רש"י מפרש מזורו - לשון חולי", "ולא יגהה מכם מזור - לא יסור מכם מכאוב" וכן לשון מרפא, "למזור - לרפואה".

• מקור אפשרי מהשורש זר"י על שום זריית האבקה שמטרתה לרפא את הפצע.

המלבי"ם מפרש ומרחיב "שם מזור בא על זריית אבק סממנים שיזרו על המכה שעל הגוף ...ועל ידי כך תיקרא גם המכה החיצונה בשם מזור, על שם זריית האבק המרפא אותה..." (מלבי"ם על הושע ה,יג) וכן מוסיף ומציין את השורש זו"ר, גם בשל "מיעוך המכה להוציא הליחה".

• ייתכן כי השורש זו"ר מרמז אף על הידוק, לחיצה וקשירה באמצעות תחבושת. (מלבי"ם התייחס לכך באומרו: "ומזור מעניין תחבושת על השבר" (מלבי"ם על עובדיה א ז)

מילים נרדפות

2

• ארכה
• צרי
• רפואה
• תרופה

ניגודים

• דווי, חבורה, מחלה, מכאוב, מכה, פצע (1)

תרגום

   טיפול הניתן לחולה

איטלקית: curare‏‏‏‏ אנגלית: remedy‏‏‏‏ גרמנית: kurieren‏‏‏‏ הולנדית: remedie‏‏‏‏ ספרדית: curar‏‏‏‏ צרפתית: medicine‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:האקדמיה ללשון העברית - רשומה
  פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים מזור, באתר האקדמיה ללשון העברית,

מָזוֹר ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזור
הגייה*	mazor
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ו־ר
דרך תצורה	משקל מַקְטוֹל
נטיות	ר׳ מְזוׂרִים; מְזוׂר־, ר׳ מְזוׂרֵי־

כובסות עושות שימוש במזור לסחיטת הכביסה

1. לשון חז"ל [ארמית] מחבט.

   • ”הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכג, עמוד א) - תרגום: הכל מודים ביְתֵדוֹת מַכְבֵּשִׁים ומחבטים שכיון שמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם מיחד לָהֶם מקוּם.
   • ”מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירא ובמזורה ובמכונה; בזיירא דו עצר ביה, במזורה דו חביט ביה.“ (בבלי, מסכת ירושלמי שבת – דף פב, עמוד ב)

פרשנים מפרשים

• רש"י מפרש את מקור השם מזור, מהפועל ויזר מלשון מכבש ככתוב:

”מעצרא זיירא - גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף ס, עמוד א).

• על פי מצודת דוד, פרשנות הפועל "ויזר" מלשון סחיטה ככתוב:
  

”וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה; וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה, מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם.“ (שופטים ו, פסוק לח)

מילים נרדפות

• זַיָרָא

ראו גם

• מעגילה
• מִזְרֶה

מָזוֹר ג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזור
הגייה*	mazor
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ז־ר
דרך תצורה	משקל מַקְטוֹל
נטיות	ר׳ מַזָּרוֹת

1. לשון המקרא [ארכאי] (בעיקר בריבוי) מזל, קבוצת כוכבים.

   • ”הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה; אוֹ־מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ? הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ; וְעַיִשׁ, עַל־בָּנֶיהָ תַנְחֵם?“ (איוב לח, פסוק לב)
   • "ואפל מזור וחמה/ כי רבתי הושמה שממה" (איכה אבל חיל וחומה (2) יוצר שבת איכה)
   • "לכל כוכב אור הושוו מידותיו/ למזרות ומזלות סוימו מופתותיו" (קדושתות לארבע פרשיות (634), אלעזר הקליר)
   • העושה אורות/ הבורא מאורות/ המוציא מזרות/ המציע כוכבים (קדושתות לשבתות השנה, במדבר, ייני)

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. מקיימת חילוף ל/ר עם מזל.