מזור
מָזוֹר א
[עריכה]דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.
ייתכנו לכך סיבות אחדות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לויקימילון, או שהערך נראה מועתק אך לא ידוע מהיכן. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מזור |
| הגייה* | mazor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ו־ר |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוֹל |
| נטיות | ר׳ מְזוׂרִים; מְזוׂר־, ר׳ מְזוׂרֵי־ |
- לשון המקרא חולי ומכאוב
- דע כי לשון מזור נמצא על מכה ועל רפואה...דבר זה כמו קלס שיש בו גנאי ושבח (אוצר המכתבים אלף קכד)
- ”וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל מֶלֶךְ יָרֵב, וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יגהה מִכֶּם מָזוֹר.“ (הושע ה, פסוק יג)
- ”עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ. “ (עובדיה א, פסוק ז)
- ”אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר, רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. “ (ירמיהו ל, פסוק יג)
- עברית חדשה מרפא הנובע מתנאי הגינה נאותים.
- לשון חז"ל תחבושת, מעטפת חיצונית שעשויה בדרך כלל מאריג, הנכרך על פצע או נגע, ומטרתו להגן עליו מפני זיהום.
- "זאת התורה הורית לענגה ורבה. חובש למצוא מזור וארוכה" (סליחות, אילותנו לעזרתנו (161) שמעון בן יצחק
- ”עשאה" (את המטלית) מזור טהורה“ (ירושלמי, מסכת שבת – דף יז, עמוד ב)
- החובש כרך מזור סביב ידו של הפצוע
גיזרון
[עריכה]- לשון מרפא ולשון חולי כאחד, מופיעים במקרא בלבד.
- רש"י מפרש מזורו - לשון חולי", "ולא יגהה מכם מזור - לא יסור מכם מכאוב" וכן לשון מרפא, "למזור - לרפואה".
- מקור אפשרי מהשורש זר"י על שום זריית האבקה שמטרתה לרפא את הפצע.
- המלבי"ם מפרש ומרחיב "שם מזור בא על זריית אבק סממנים שיזרו על המכה שעל הגוף ...ועל ידי כך תיקרא גם המכה החיצונה בשם מזור, על שם זריית האבק המרפא אותה..." (מלבי"ם על הושע ה,יג) וכן מוסיף ומציין את השורש זו"ר, גם בשל "מיעוך המכה להוציא הליחה".
- המשמעות תחבושת, מופיעה בלשון המקרא ובלשון חז"ל בלבד. המקור כנראה אף הוא מהשורש זו"ר המרמז על הידוק, לחיצה וקשירה באמצעות תחבושת. [1] (מלבי"ם התייחס לכך באומרו: "ומזור מעניין תחבושת על השבר" (מלבי"ם על עובדיה א ז)
- בעברית החדשה נותרו המשמעויות הכרוכות במַרְפֵּא בלבד.
מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]תרגום
[עריכה]מרפא (2)
חולי (1)
|
תחבושת (3)
ראו גם[עריכה] |
סימוכין
[עריכה]- ↑ רוביק רוזנטל, "מזור למזוררים". הזירה הלשונית, 11 בינואר 2013
מָזוֹר ב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מזור |
| הגייה* | mazor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ו־ר |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוֹל |
| נטיות | ר׳ מְזוׂרִים; מְזוׂר־, ר׳ מְזוׂרֵי־ |
- לשון חז"ל [ארמית] מחבט.
- ”הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכג, עמוד א) - תרגום: הכל מודים ביְתֵדוֹת מַכְבֵּשִׁים ומחבטים שכיון שמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם מיחד לָהֶם מקוּם.
- ”מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירא ובמזורה ובמכונה; בזיירא דו עצר ביה, במזורה דו חביט ביה.“ (בבלי, מסכת ירושלמי שבת – דף פב, עמוד ב)
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י מפרש את מקור השם מזור, מהפועל ויזר מלשון מכבש ככתוב:
- ”מעצרא זיירא - גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף ס, עמוד א).
- על פי מצודת דוד, פרשנות הפועל "ויזר" מלשון סחיטה ככתוב:
מילים נרדפות
[עריכה]ראו גם
[עריכה]מָזוֹר ג
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מזור |
| הגייה* | mazor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ז־ר |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוֹל |
| נטיות | ר׳ מַזָּרוֹת |
- לשון המקרא [ארכאי] (בעיקר בריבוי) מזל, קבוצת כוכבים.
- ”הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה; אוֹ־מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ? הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ; וְעַיִשׁ, עַל־בָּנֶיהָ תַנְחֵם?“ (איוב לח, פסוק לב)
- "ואפל מזור וחמה/ כי רבתי הושמה שממה" (איכה אבל חיל וחומה (2) יוצר שבת איכה)
- "לכל כוכב אור הושוו מידותיו/ למזרות ומזלות סוימו מופתותיו" (קדושתות לארבע פרשיות (634), אלעזר הקליר)
- העושה אורות/ הבורא מאורות/ המוציא מזרות/ המציע כוכבים (קדושתות לשבתות השנה, במדבר, ייני)
גיזרון
[עריכה]- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. מקיימת חילוף ל/ר עם מזל.