מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הָיוּ בּוֹ הַכּוֹחַ וְהַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת דָּבָר.
”וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו...“ (בראשית מה , פסוק א )
”וְאִם לֹא תוּכְלוּ , לְהַגִּיד לִי-וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים...“ (שופטים יד , פסוק יג )
”כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת, עַד אֵין מִסְפָּר-הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנֹתַי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת...“ (תהילים מ , פסוק יג )
"וְכִי יִפְּלוּ/ מִנִּי רוֹם/ הַאִם יְכוֹלִים / הֵמָּה קוּם?/ הֵן גַּם אֶתְמוֹל/ נָפְלוּ רֹב..." "אֶל הַכּוֹכָב" , שאול טשרניחובסקי
הָיָה מֻתָּר לוֹ, הָיָה רַשַּׁאי.
לשון המקרא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד בְּהַצְלָחָה עִם-, הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל-.
”וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ- כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ“ (במדבר יג , פסוק ל )
”פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו ; צָרַי יָגִילוּ, כִּי אֶמּוֹט“ (תהילים יג , פסוק ה )
השורש יכל
השורש י־כ־ל הוא שורש מגזרת השלמים הנוטה לפי משקל "פָעֹל ".
י־כ־ל
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
יָכֹל
יָכוֹל
יוּכַל
-אין-
לִיכֹל או לוּכַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל
יוּכַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
בזמן העבר ; "דרך אחת הנהוגה בפי רבים היא להוסיף את פועל העזר הָיָה לצורת הבינוני יָכוֹל, כגון 'הוא היה יכול למנוע את התקלה'. בדרך כלל המבנה 'היה + צורת בינוני' מציין פעולה הרגלית, קבועה. השימוש בו לציון עבר רגיל הוא חריג, אך כאן זה הכרח בל יגונה", "דרך אחרת [...] היא בלשון המקורות הפועל יָכֹל משמש לציון פעולה בעבר".
(כללי האקדמיה בפעלים הניטים על דרך משקל "פָּעֹל" בעבר )
זמני העבר וההווה נבדלים ביניהם באמצעות האות ו ':בזמן העבר נכתב עם חולם חסר: יָכֹל, ואילו בזמן ההווה נכתב עם חולם מלא: יָכוֹל.