יכל

יָכֹל (צורה לא תקנית: יָכַל)

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	יכול או יכל
שורש וגזרה	י־כ־ל, גזרת נפ"יו
בניין	פָּעַל (קַל)

1. הָיוּ בּוֹ הַכּוֹחַ וְהַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת דָּבָר.

   • ”וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו...“ (בראשית מה, פסוק א)
   • ”וְאִם לֹא תוּכְלוּ, לְהַגִּיד לִי-וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים...“ (שופטים יד, פסוק יג)
   • ”כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת, עַד אֵין מִסְפָּר-הִשִּׂיגוּנִי עֲו‍ֹנֹתַי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת...“ (תהילים מ, פסוק יג)
   • "וְכִי יִפְּלוּ/ מִנִּי רוֹם/ הַאִם יְכוֹלִים/ הֵמָּה קוּם?/ הֵן גַּם אֶתְמוֹל/ נָפְלוּ רֹב..." "אֶל הַכּוֹכָב" , שאול טשרניחובסקי

2. הָיָה מֻתָּר לוֹ, הָיָה רַשַּׁאי.

   • "המקדיש את נכסיו, והייתה עליו כתובת אישה ובעל חוב-אין האישה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש, ולא בעל חוב את חובו" (משנה, סדר קודשים, מסכת ערכין, פרק ו')

3. לשון המקרא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד בְּהַצְלָחָה עִם-, הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל-.

   • ”וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ- כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ“ (במדבר יג, פסוק ל)
   • ”פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו; צָרַי יָגִילוּ, כִּי אֶמּוֹט“ (תהילים יג, פסוק ה)

גיזרון

• השורש במשמעות זו משותף לעברית ולארמית. ייתכן שמקביל לשורש הערבי وكل ("בטח"), אולם עקב הקושי לקשר את שני השורשים בפן הסמנטי, הוצע שהשורש י-כ-ל נגזר מהשורש כ-ה-ל (המצוי במשמעות זהה בשפות שמיות רבות) במשקל יִקְטֹל.

צירופים

• כביכול
• כל יכול
• לא יכול להריח

נגזרות

• יָכְלָה
• יְכֹלֶת

ראו גם

• סֻגַּל
• התאפשר