מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
טבור
|
| הגייה* |
tabur
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ט־ב־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קַטּוּל
|
| נטיות |
ר׳ טַבּוּרִים ט
|
- לשון חז"ל [אנטומיה] גומה הנמצאת באמצע הבטן, והיא צלקת של הצינור אשר מזין את העובר בהיותו ברחם.
- ”פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן; דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא, נִכְפֶּה אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ז, משנה ה)
- ”מֵאֵיִן הָיוּ מוֹדְדִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִטִּבּוּרוֹ; רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵחָטְמוֹ; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מִמְּקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ט, משנה ד)
- לשון המקרא בהשאלה: מרכז, אמצע. או מקום גבוה
- ”וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה־עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ...“ (שופטים ט, פסוק לז)
- ”...וְאֶל־עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל־טַבּוּר הָאָרֶץ.“ (יחזקאל לח, פסוק יב)
- ”ולמה נקראת שמה טבריה שיושבת בטבורה של ארץ ישראל“ (בבלי, מסכת מגילה – דף ו, עמוד א)
- יתכן מערבית מושאלת לפרסית: تبیر טֲבּיר - בהוראת תוף (מתקשר לצורת הבטן, שהטבור במרכזה)
- אכדית - (דֻפֻּרֻ, דבּרֻ dubburu או duppuru) בהוראת להסתלק,מסולק. כמו חבל הטבור המסולק לאחר הלידה.
 ערך בוויקיפדיה: טבור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבורים |
ערך בוויקיפדיה: טבור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבורים