גמה

גֻּמָּה

לשון חז"ל שקע, בור.
- ”הרבה נימין בראתי באדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף טז, עמוד א)
- ”אֲבָל עוֹשֶׂה גוּמָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ב, משנה ט)
- ”סכין יפה שאין בה גומות“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף עו, עמוד ב)
- ”נַךְ בַּקַּרְקַע וּבַצֹּר, / וְגוּמוֹת סָבִיב נַחְפֹּר / בֶּהָרִים וּבַמִּישׁוֹר“ (כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים, מאת יצחק שנהר בזֶמֶרֶשֶׁת)

עברית-מקראית: מצוי בצורת 'גומץ' - ”חֹפֵר גּוּמָּץ, בּוֹ יִפּוֹל; וּפֹרֵץ גָּדֵר, יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ“ (קהלת י, פסוק ח)