החודש השני בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי (כנהוג מימי בית שני), והחודש השמיני בשנה המתחילה בחודש ניסן (שהיה נהוג בימי בית ראשון). מגיע אחרי תשרי, ולפני כסלו.
מאכדית: שמו המלא של החודש כפי שנקרא בפי חז"ל הוא מרחשוון, אך כיום נהוג לקרוא לחודש חשוון. מקורו של השם מרחשוון הוא, ככל הנראה, מבבלית Araḫ Samnu - 𒌚𒀳 "וַרְחֻ־שְׁמָן", שפירושה: וַרְחֻ = יֶרַח, חודש; שְׁמָן = שמיני (כאשר מתחילים לספור את החודשים מניסן, חשון הוא החודש השמיני). מכיוון שהאותיות ו' וּ־מ' נהגות שתיהן בעזרת השפתיים, לעתים קורה שהן מתחלפות זו בזו. וכך נוצרו שני חילופים ב"וורחשמן" שהפך ל"מרחשוון": האות ו' במלה הראשונה הוחלפה בשלב כלשהו באות מ', וה־מ' במלה השנייה הוחלפה באות ו'.[1][2]
בעקבות קריאה מוטעית, כנראה, נקרא החודש ברוב תפוצות ישראל מַר־חֵשְוָן, מה שהביא להתייחסות ל"מר" כאל קידומת, ובסוף הביא להשמטתה. חיתוך זה של השם הביא לסברות שונות לפירושה של הקידומת "מר".
ככל הנראה, חיתוך השם המקורי הוא מְרַח־שְׁוָן, וכך הוא נשתמר בהגיית יהודי תימן עד ימינו.
↑ ד"ר אבשלום קור, "מוציא לשון - מר גורלו: חשבתם שה'מר' של חודש מרחשוון הוא רק קידומת? תחשבו שוב", במחנה, גליון 39 (3056), ז' במרחשוון התשע"א, 15 באוקטובר, 2010.
↑ עלי איתן, "חשוון - מרחשוון". האקדמיה ללשון העברית, לשוננו לעם ט, ע"מ 6-7, תשי"ח.
ערך בוויקיפדיה: חשוון