אמלל

אֻמְלָל א

לשון המקרא נכרת.
- ”כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל, גֶּפֶן שִׂבְמָה - בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ“ (ישעיהו טז, פסוק ח)
- ”גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב, אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל“ (נחום א, פסוק ד)
לשון המקרא נעשה אָבֵל ועצוב.
- ”וְאָנוּ הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ.“ (ישעיהו יט, פסוק ח)
- ”אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב.“ (ישעיהו כד, פסוק ז)

(1) קרוב לשורשים מ־ו־ל ומ־ל־ל (ראו בערכים מָל ומָלַל).
(2) ראה בגיזרון של אֻמְלָל ב. בלשון יוונית קוינה של תרגום השבעים תורגמה המילה 'אומלל' מספר נחום לעיל במילה: אקסֶליפה (ἐξέλῐπε) להפסיק,לחדול.
במקרא מופיע גם כשורש משולש א־מ־ל: ”מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ“ (יחזקאל טז, פסוק ל). רוב המפרשים מקשרים למשמעות 1, וחלק למשמעות 2. הד לצירוף מקראי-יחידאי זה מצוי כנראה ב"פפירוס-מִגְדֹּל" בצורה : "אל תמלי לבת בזי" בהוראת אל יכעס לבך בזה (בגלל זה). הצירוף כתוב בפפירוס הארמי שבפדובה המיוחס ליהודים היושבים ביב המתכתבים עם משפחתם שב ”בְּמִגְדֹּל“ (ירמיהו מד, פסוק א) ^[1].

מיוחס לר"י קרא (שמואל א ב,ה): "מנחם (אמל) פירשו לשון חלשות ורפיון. ויש פותרין לשון שבר."

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אומלל
הגייה^*	umlal
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	א־מ־ל־ל
דרך תצורה	משקל קֻטָּל
נטיות	נ׳ אֻמְלָלָה; ר׳ אֻמְלָלִים; נ"ר אֻמְלָלוֹת

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

עצוב, מסכן, מדוכדך.
- הקבצן האומלל היה עומד שעות בפינת הרחוב.
- אחרי כל ההשקעה הזאת, כל מה שהרווחתי היה רק שקל אומלל.
לשון המקרא חלש, מסכן, חסר אונים.
- ”חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.“ (תהלים ו, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם, הֲיִזְבָּחוּ, הַיְכַלּוּ בַיּוֹם, הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!“ (נחמיה ג, פסוק לד)
[עממי] כושל, שאינו מוצלח.
- הנשיא הציג את הנתונים בצורה אומללה.

ייתכן כי במקור היה זה השורש מ־ל־ל בבניין הופעל. שורש זה משותף למספר לשונות שמיות; למשל, ערבית: مَلَلّ (מַלַלּ) – שעמום.
הצורה ”אֲמֵלָלִים“ (נחמיה ג, פסוק לד) היא יחידאית.

עברית חדשה גרם להשפלה או דיכוי.
- הריח הנורא אימלל את כל הגרים באזור המפעל.