הבנה אחת או יותר על נושא, שמובילה לראייה נוספת ו/או לשינוי תפישה או התייחסות קודמת. ההבנה והתובנה מגיעות מתהליך למידה והסקת מסקנות, לאחר שהתובנה מופנמת היא הופכת להבנה נוספת. לדוגמה ; הבנתי ששתיים ועוד שתיים שווים ארבע, למדתי שגם שלוש ועוד אחד שווה ארבע ו/או הגעתי למסקנה שאחד ועוד אחד ועוד שניים שווים לארבע ,ומתוך כך הגעתי לתובנה שישנן כמה דרכים להגיע לאותה התוצאה. כעת קיימת בי ההבנה שישנן מספר אפשרויות לחשב את הספרה ארבע.
הפקתי מתקופה זו תובנה חשובה - רחמים עצמיים יפריעו לי להתקדם בחיים.
על־אף שמקור המילה הוא מהשורש ב־י־ן, מגזרת ע"ו, המילה נוטה לפי גזרת נחי פ"י. מסיבה זו, המילה לא נחשבה תקנית עד שאושרה כאחד מחידושי האקדמיה ללשון העברית, תשס"ח.
בפסוק ”בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב“ (איוב כו, פסוק יב) מופיעה צורת הכתיב "תובנתו", אולם הקרי הוא "תבונתו".
בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...
