תובנה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תּוֹבָנָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תובנה
הגייה* tovana
חלק דיבר שם־עצם (שם פעולה)
מין נקבה
שורש ב־י־ן
דרך תצורה משקל תַּקְטֵלָה
נטיות ר' תּוֹבָנוֹת
  1. הבנה אחת או יותר על נושא, שמובילה לראייה נוספת ו/או לשינוי תפישה או התייחסות קודמת.

ההבנה והתובנה מגיעות מתהליך למידה והסקת מסקנות, לאחר שהתובנה מופנמת היא הופכת להבנה נוספת. לדוגמא ; הבנתי ששתיים ועוד שתיים שווים ארבע, למדתי שגם שלוש ועוד אחד שווה ארבע ו/או הגעתי למסקנה שאחד ועוד אחד ועוד שניים שווים לארבע ,ומתוך כך הגעתי לתובנה שישנן כמה דרכים להגיע לאותה התוצאה. כעת קיימת בי ההבנה שישנן מספר אפשרויות לחשב את הספרה ארבע.

    • הפקתי מתקופה זו תובנה חשובה - רחמים עצמיים יפריעו לי להתקדם בחיים.

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: insight‏‏‏‏

מידע נוסף[עריכה]

  • עד 2008, נחשבה המילה לא תקנית ולא מוכרת בידי האקדמיה ללשון העברית. המילה התקנית היתה בוננוּת. הסיבה היתה שדרך תצורתה של המילה לא תאמה את הגזרה של השורש ב־י־ן, שממנו נוצר הפועל המתאים 'הבין'; שורש זה משתייך לגזרת ע"י ולכן המשקל המתאים בו ישנה תחילית ת' הוא תְּקוּלָה (תבונה, תרומה, תקומה וכד'). משקל תּוֹטָלָה הוא המשקל המתאים לגזרת נפ"י/ו (תולדה, תורשה, תודעה וכד'). בשנת 2008 קיבלה האקדמיה את המילה 'תובנה', וכדי להתגבר על הגזירה הבעייתית שייכה את המילה לשורש חדש, י־ב־ן.
  • בפסוק "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם ובתובנתו [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב" (איוב כו, פסוק יב) מופיעה צורת הכתיב "תובנתו", אולם הקרי הוא "תבונתו".


השורש בין

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ב־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּן בָּן יָבִין בִּין לָבִין
נִפְעַל נָבוֹן נָבוֹן יִבּוֹן הִבּוֹן לְהִבּוֹן
הִפְעִיל הֵבִין מֵבִין יָבִין הָבֵן לְהָבִין
הֻפְעַל הוּבַן מוּבָן יוּבַן -אין- -אין-
פִּעֵל בּוֹנֵן מְבוֹנֵן יְבוֹנֵן בּוֹנֵן לְבוֹנֵן
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבּוֹנֵן מִתְבּוֹנֵן יִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנֵן לְהִתְבּוֹנֵן

הערה[עריכה]

  • בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: "בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים..." (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...

כללי האקדמיה בהטיית פעלים שונים מהגזרות ע"ע וע"וי


ראו גם[עריכה]