שדי

שַׁדַּי[עריכה]

לשון המקרא כינוי לאלוהים, המופיע בעיקר בספר בראשית ואיוב, ומתייחס לאלוהים שרק אנשים בודדים (אברהם, יצחק ויעקב) מכירים אותו מכיוון שטרם נגלה לעולם.^[1]
- ”וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.“ (בראשית יז, פסוק א)
- ”וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל-שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן.“ (יחזקאל א, פסוק כד)
- ”וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.“ (רות א, פסוק כ)

הגיזרון אינו ידוע. יש הגוזרים מאכדית: שַׁאדּוּ šadū הר, אדון; כמו כן כינוי לאלילים כנעניים.^[2] .

šadū = צלע הר בלתי נגיש עפ"י אולברייט לא מדובר בשם עצם - "הר", אלא שם תואר הנגזר ממנו , והוראתו הררי : האל ההררי, אל ההרים .
בָּאָלֻשָדִי = השם שהעניקו האכדים לאלוהי/נכבדי שבטי האמורים המדבריים, נחשב גם לבעלה של אשרה - בָּאָלוּ שדי או בָּאֶל שָדֵא bêlu šadī / bêl šadê ^[3] .

.