לדלג לתוכן

שדי

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יש להוסיף לדף זה את הערך: שֵׁדִי.

שַׁדַּי[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שדי
הגייה* shaday
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ד־ד
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא כינויו הקדום של אלוהים, המופיע בעיקר בספר בראשית ואיוב, ומתייחס לאל המופיע לראשונה בתקופה הנוודית (אברהם, יצחק ויעקב) .[1]
    • ”וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.“ (בראשית יז, פסוק א)
    • ”וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל-שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן.“ (יחזקאל א, פסוק כד)
    • ”וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.“ (רות א, פסוק כ)

גיזרון[עריכה]

  • יש חוקרים הגוזרים מאכדית: šadū - הר; יש שהסבירו זאת כתואר: רם, אדון, צור. ויש שהסבירו ע"פ המשקל (צורת יחיד עם סיומת השייכות אַּי) שהכוונה "זה של ההר", האלוהות המזוהה עם ההר[2] . המילה האכדית שימשה גם ככינוי לאלים כנענים.
  • בָּאָלֻשָדִי (balu shady) הוא השם שהעניקו האכדים לאלוהי או נכבדי שבטי האמורים המדבריים, נחשב גם לבעלה של אשרה - בְּאֶלוּ שדי או בְּאֶל שָדֵא bêlu šadī / bêl šadê [3] . בכתובת בלעם מופיעה המילה "שדין" שלדעת חלק מהחוקרים היא צורת הרבים של "שדי"[4], ולדעת חוקרים אחרים היא צורת הרבים של שֵׁד.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • הפרשנים המסורתיים גזרו מלשון "דַּי" - שאמר לעולם די[5], או שֶׁדַּי באלוהותו לכל הבריות[6] או שֶׁדַּי לו במציאות עצמו ואינו צריך בקיום המציאות[7]. ראב"ע (בראשית יז, א) גזר משורש שׁ־ד־ד, והכוונה: חזק ותקיף.

צירופים[עריכה]

ראו גם[עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: El Shaddai (אנגלית)
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ביאור:אל שדי

סימוכין[עריכה]

  1. ישעיהו ליבוביץ, פרשת "וארא", מתוך: "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", 2003.
  2. גשר מפעלים חינוכיים, "אל שדי". ‏מט"ח‏, 15 בפברואר 2015. ברוך אברהם לוין, קדמוניות 110 (תשנ"ו), עמ' 93.
  3. "Amurru (god)". ‏wikipedia‏
  4. ב"א לוין, שם.
  5. בבלי חגיגה יב, א.
  6. רש"י בראשית יז, א.
  7. רמב"ם, מורה נבוכים א, סג.