"כסא זהב היה לר' דוד'ל, וחרות על הכסא: "דוד מלך ישׂראל חי וקים". ואכלו קורצא, שר' דוד'ל מתנשׂא למלוך, שהוא מורד במלכות..." ("גלגולו של נגון", י"ל פרץ)
"אף אכילת קורצא כמה דרכים לפניה. יש מטילים פסול באדם על פי פשט, עומדים ונוטלים מעשה שהיה, עובדה שנתרחשה, עובדה פשוטה ברורה ומחוורת כל צרכה. תכופות מלשינים על פי רמז, מוצאים רמז בן רמז לדבר, מגלים כוונה במעשה מן המעשים..." ("מלחמתנו", שמריהו לוין)
הן משמעות הפועל "אכל" והן משמעות המילה "קורצה" אינן ברורות לחלוטין.
רש"י, בפירושו על "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה" (ויקרא יט טז) אומר: "ותרגומו 'לא תיכול קורצין' כמו "וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא" (דניאל ג ח). נראה בעיני, שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק שדבריו מקויימים ומעמידם על האמת, ואותה הלעטה נקראת 'אכילת קורצין' לשון "קורץ בעיניו" (משלי ו יג), שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן, שלא יבינו שאר השומעים".
פרשנים רבים חלקו על דברי רש"י, וביניהם הרמב"ן. פרשנים מודרניים רבים מפרשים את "קורצה" כ"עיסה" או כ"חתיכה", וראו את המלשין כמי שאוכל מלחמו או מבשרו של המולשן.
