קלשון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קִלְשׁוֹן[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קלשון |
הגייה* | kilshon |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־ל־שׁ |
דרך תצורה | משקל קִטְלוֹן |
נטיות | ר׳ קִלְּשׁוֹנִים |



- לשון המקרא כלי עבודה חקלאי בעל ידית ארוכה ושלוש שניים בערך, המשמש להנפת חציר; לעתים אף כלי כבד יותר משמש לחפירה והפיכת הקרקע.
- ”וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן“ (שמואל א׳ יג, פסוק כא)
- כלי נשק דומה לקלשון (1).
- מערכת קרקעית המשמשת לירי טילים מסוג: AGM-45 שרייק.
גזרון[עריכה]
- יחידאי במקרא, משמע מדויק לא וודאי: כלי ברזל חד לבעל מלאכה. כנראה קשור לארמית קליש 'דק' ומשם 'חד'[1] (כמו עברית קלוש, מן קלש 'החליש, נעשה דק').[2]
- בפסוק מדובר בהשחזה\חידוד של כלי ברזל המשמשים בעלי מלאכה, והכלי 'שְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן' הוא אחד מהם. כנראה מדובר בכלי בעל שלוש אצבעות חדות, משם המשמע המקובל pitchfork . זו ההבנה המקובלת:
- תרגום וולגטה : שלוש קלשון = לטינית tri-dens = 'תלת-שיניים' = אנגלית tri-dent .[3]
- תרגום יונתן : שלוש קלשון = ארמית ”מִצְלַת קַצְרַיָא דִי לָהּ תְּלַת שְׁנִין“ (שמואל א׳ יג, פסוק כא) = "a washer's fork with three teeth".[4]
- רש''י : שלוש קלשון = 'מזלג עם שלוש שיניים': "מזלג עשוי כמין עֶתֶר, שקורין פורקד"א, ולו שלש שינים" (מ"ג_שמואל_א_יג_כא). פורק''א = לטינית forca = אנגלית fork.
- ארמית קִלְשׁוֹנָא מושאלת מהיחידאי קִלְשׁוֹן בעברית.[5] מופיעה רק פעם אחת בתרגומים,[6] לא כתרגום של עברית קלשון אך כתרגום של עברית מסמר = משׂמר בספר קהלת.[7][8]
צירופים[עריכה]
- קלשונו לשונו (1)
נגזרות[עריכה]
- קלשוני (1)
מילים נרדפות[עריכה]
- כחלילית (3)
תרגום[עריכה]
1
מידע נוסף[עריכה]
- המלה מופיעה במקרא בצורה "קִלְּשׁוֹן", בלמ"ד דגושה. האקדמיה ללשון העברית קבעה בהחלטה 2.1.5 בדקדוק שהדרך העדיפה כיום היא "קִלְשׁוֹן", בלא דגש (ובדומה, גם קִמְשׁוֹן).
- ברוסית תיבת 'קַלַאשׁ' калач (ממנה הורכב שמו של ממציא הקלצ'ניקוב) בהוראת חלה קלועה מושאל מטטארית קלאש בהוראת 'להיות רעב'.
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
![]() |
![]() |
![]() |