יחידאי במקרא, משמע מדויק לא וודאי: כלי ברזל חד לבעל מלאכה. כנראה קשור לארמית קליש 'דק' ומשם 'חד'[1] (כמו עברית קלוש, מן קלש 'החליש, נעשה דק').[2]
בפסוק מדובר בהשחזה\חידוד של כלי ברזל המשמשים בעלי מלאכה, והכלי 'שְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן' הוא אחד מהם. כנראה מדובר בכלי בעל שלוש אצבעות חדות, משם המשמע המקובל pitchfork . זו ההבנה המקובלת:
תרגום וולגטה : שלוש קלשון = לטינית tri-dens = 'תלת-שיניים' = אנגלית tri-dent .[3]
תרגום יונתן : שלוש קלשון = ארמית ”מִצְלַת קַצְרַיָא דִי לָהּ תְּלַת שְׁנִין“ (שמואל א׳ יג, פסוק כא) = "a washer's fork with three teeth".[4]
רש''י : שלוש קלשון = 'מזלג עם שלוש שיניים': "מזלג עשוי כמין עֶתֶר, שקורין פורקד"א, ולו שלש שינים" (מ"ג_שמואל_א_יג_כא). פורק''א = לטינית forca = אנגלית fork.
ארמית קִלְשׁוֹנָא מושאלת מהיחידאי קִלְשׁוֹן בעברית.[5] מופיעה רק פעם אחת בתרגומים,[6] לא כתרגום של עברית קלשון אך כתרגום של עברית מסמר = משׂמר בספר קהלת.[7][8]
המלה מופיעה במקרא בצורה "קִלְּשׁוֹן", בלמ"ד דגושה. האקדמיה ללשון העברית קבעה בהחלטה 2.1.5 בדקדוק שהדרך העדיפה כיום היא "קִלְשׁוֹן", בלא דגש (ובדומה, גם קִמְשׁוֹן).
ברוסית תיבת 'קַלַאשׁ' калач (ממנה הורכב שמו של ממציא הקלצ'ניקוב) בהוראת חלה קלועה מושאל מטטארית קלאש בהוראת 'להיות רעב'.
ערך בוויקיפדיה: קלשון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: AGM-45 שרייק