כלי עבודה

כְּלִי עֲבוֹדָה[עריכה]

לשון ימי הביניים כלי יד באמצעותו מבצע בעל מלאכה או אומן את עבודתו. בהרחבה: מכשיר או אמצעי לביצוע משימה או מטלה.
- "כדרך שאסור לעבוד הארץ בשביעית כך אסור לחזק ידי ישראל שעובדין אותה. או למכור להן כלי עבודה. לפי שאסור לחזק עוברי עבירה." (הרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה א באתר מאגרים)
- ”שוב ניצבו אתמול הפועלים לאורך הכביש, כשבידיהם כלי עבודה.“ ("מעריב", 29 באוקטובר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”טלפון אלחוטי נייד, הוא כלי עבודה הכרחי או סמל סטטוס מיותר ויקר?“ ("מעריב", 20 באפריל 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מקור הצירוף במקרא: ”וּמֵהֶם עַל-כְּלֵי הָעֲבוֹדָה כִּי-בְמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם.“ (דברי הימים א׳ ט, פסוק כח) ושם במשמעות של עבודת המקדש.
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי המכונית (תשט"ו), 1955.

ערך בוויקיפדיה: כלי עבודה

השורש ע־ב־ד הוא שורש מגזרת השלמים.