קנוח
מראה
(הופנה מהדף קינוח)
קִנּוּחַ
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קינוח |
הגייה* | kinuach |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־נ־ח |
דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
נטיות | ר׳ קִנּוּחִים; קִנּוּחַ־, ר׳ קִנּוּחֵי־ |
- לשון חז"ל ניגוב, לרוב הסרת שירי מזון או נוזלי גוף.
- ”אין קינוח הפה אלא בפת“ (בבלי, מסכת חולין – דף קה, עמוד א)
- ”בשעת הדבור היא כופפת ראשה הצדה ומעבירה ראש חוטמה על בית-יד של חלוקה ומקנחת קנוח אחד לאורך כל הזרוע.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
- לשון חז"ל בהשאלה: מנה, על פי רוב מתוקה, אשר אוכלים בסוף הארוחה.
- ”זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צד, עמוד ב)
- לאחר ארוחה חלבית הכוללת פשטידות, לחמים וממרחים, מומלץ להגיש בסופה קינוח של עוגת גבינה עם פירורים.
גיזרון
[עריכה]- התפתחות משמעות המילה קינוח מן 'פעולה של ניגוב' (1) לשם עצם 'מנה אחרונה בסעודה' (2) נובעת משימוש הפועל 'קינח' בהקשר הלכות הכשרות בתלמוד: נידון הצורך לנגב\לקנח את הפה אחרי אכילת מזון מסוים ('קינוח הפה'), במטרה לשמור איסור בשר בחלב.[1] קינוח הפה הזה מתבצע דרך אכילת מזון אחר.[2][3] משם הביטוי 'קינוח סעודה', קינוח הפה בסוף הסעודה, שמתבצע דרך אכילת המנה האחרונה של הסעודה, או המנה עצמה: הקינוח.[4]
מילים נרדפות
[עריכה]- מנה אחרונה (2)
- תרגימה (2)
- מיני תרגימה (2)
- פרפרת (2)
- לפד
ניגודים
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: קינוח |
השורש קנח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
- ↑ דוגמה: ”עוף וגבינה נאכלין [...] בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה“ (בבלי, מסכת חולין – דף קד, עמוד ב)
- ↑ ”בכל מילי הוי קינוח לבר מקמחא תמרי וירקא“ (בבלי, מסכת חולין – דף קה, עמוד א): אכילת כל מזון מהווה קינוח, חוץ מקמח, תמרים וירקות. חולין קה א באתר ספריא
- ↑ anything (eaten) will serve the purpose of wiping the mouth, except &c.: Jastrow
- ↑ האקדמיה.