צנף

לערך העוסק בכינוי לצנחן; ראו צנ"ף.

צָנַף א

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צנף
שורש וגזרה	צ־נ־ף א
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא כרך סביב.

   • ”צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ.“ (ישעיהו כב, פסוק יח)

2. לשון המקרא חבש מצנפת.

   • ”כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף.“ (ויקרא טז, פסוק ד)

3. עברית חדשה [ספרותי] טלטל.

   • ”הזמן הסוֹער צנף את כּוּלנוּ צניפה גדוֹלה.“ (אזכרה שנתאחרה, מאת ברל כצנלסון, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

 1. שורש צ־נ־ף הוראתו: כריכה, קשירה. השוו אכדית: sanāpu - לקשור.

בשפות שמיות אחרות, שורש צ־נ־ף משמש בהוראת: קצה, שוליים, לרוב של בגד. השוו ארמית: צנפה - קצה, גבול. סורית: ܨܸܢܦܬܵܐ (צִנפְּתָא) - שפה, קצה. ערבית: صَنْف (צַנְף) - שפה של בגד. געז: ጽንፍ (צֵנְף) - קצה. לא ברור האם יש קשר בין שני השימושים.

 2. ייתכן שגזור מ(1), או שהוא גזור מהשם מצנפת.

 3. כנראה נגזר מפרשנות אחרת לפסוק בישעיה (1).

נגזרות

• מצנפת
• צנפה
• צניף

מילים נרדפות

• כרך
• חבש
• קשר

תרגום

• אנגלית: wrap‏, bind‏‏‏‏

צָנַף ב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צנף
שורש וגזרה	צ־נ־ף ב
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון חז"ל השמיע קול צניפה (הקול שמשמיע הסוס).

   • ”ואמר רב יוסף, אמרי בי רב: סוס שצנף, וחמור שנער, ושברו כלים בתוך הבית - משלמים חצי נזק.“ (בבלי, מסכת קידושין – דף כד, עמוד ב)

גיזרון

• מופיע בחז"ל במקום נוסף כקול הייחודי לסוס: ”צניף קליה - בר סוסיא.“ (בבלי, מסכת חולין – דף עט, עמוד א)

מילים נרדפות

• צהל
• נחר

תרגום

• אנגלית: neigh‏‏‏‏