ארמית: צְלַם; אכדית: צלמִיַה ṣalmīya או צַלמֻ ṣalmu 'צלם, תדמית'.
השורש צלם קרוב אל צלל, צֵל[1]: במקור צֶלֶם של דמות הוא צֵל של דמות[2] (צֵל של דבר משרטט את צורתו). המשמע המקורי 'צל, חושך' עדיין קיים במקרא: משמע 3 'חושך' לעיל (כמו בפסוק בתהלים).
קשר זה בין צל-דמיון הוא עתיק ולכן 'צלם' במשמע צל\חושך גם קיים בשפות שמיות אחרות: אכדית צַלַמֻ ṣalāmu 'נהיה חשוך', ערבית ظَلام(טַֿאלַם) 'חושך', אוגריתית ẓlmt (=טֿלמת) 'חושך' (מעתקי הגאים מהאות הפרוטו־שמית ṱ).[3][4]
↑ ראו גם שַדָּ"ל על בראשית א כו (ג): "מילת צלם נגזרת מן צל (וכמו שכתב גם Bochart), כי כן הצל מצייר צורה אשר היא בדמיון הגוף"
↑ התאמת עיצורים בין עברית-אוגריתית: A Grammar of the Ugaritic Language (Handbook of Oriental Studies Handbuch der Orientalistik), Daniel Sivan, page 36
↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, Wilfred G. E. Watson, page 987
עברית חדשה משורש מקראי, אכן השימוש בשורש כפועל נמצא כבר בלשון חז"ל בארמית ”לצלומי גירי..לצלומי דיקולי“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף ס, עמוד ב) במובן לצייר (לקישוט וייפוי חיצים, על סלים).