פנאי

פְּנַאי[עריכה]

לשון חז"ל זמן פנוי; זמן שאין בו עניינים דחופים להתעסק עמם והמוקדש עפ"ר לעצמי.
- ”בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ה, משנה ו)
- ”אֲבָל אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ז, משנה ד)
- "אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג / פֹּה קַיְטָנָה וְעוֹשִׂים שָׂמֵחַ; / וְאֶתְמוֹל הָיָה אֲפִלּוּ פְּנַאי לְהִתְקַלֵּחַ." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)

ערך בוויקיפדיה: פנאי