הפוגה

הֲפוּגָה

הפסקה מפעילות, מצב־מנוחה.
- ”עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה, מֵאֵין הֲפֻגוֹת, עַד-יַשְׁקִיף וְיֵרֶא, יְהוָה מִשָּׁמָיִם“ (איכה ג, פסוק מט)
- וְאִם יִגְאֶה לִבָּם מָעֳבָדֵהוּ, הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים סְבִיבָיו יְפָאֲרוּהוּ לַיְלָה וְיוֹם, לְלֹא הֲפוּגוֹת הקוראן סורה מא',38
- "וְאֶצְלֵנוּ בַּפְּלֻגָּה / מְבַקְּשִׁים קְצָת הֲפוּגָה / מֹתֶק, לֹא לִשְׁלֹחַ לִי עוּגָה." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)
- "המשכנו בלי הפוגה / לצעוד ארבעים קילומטר; / בדרך לעין ערוגה / עמדה בסיבוב נערה / יפה וברה." (הטיול הגדול, מאת נעמי שמר)

שם הפעולה מן הפועל הֵפִיג, פג היוצר את תיבת 'הפוגה'. המילה הינה יחידאית במקרא, אך מופיעה היא במשמעות חופפת בצורה המקוצרת 'פוגת' - ”אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ“ (איכה ב, פסוק יח) .