פלילה

פְּלִילָה[עריכה]

לשון המקרא דין, משפט.
- ”וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים.“ (שמות כא, פסוק כב)
- ”הָבִיאִי עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל-תְּגַלִּי.“ (ישעיהו טז, פסוק ג)
- ”כִּי-הִיא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים.“ (איוב לא, פסוק יא)

המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים בריבוי,^[1] ומופע יחידני נוסף בלשון יחיד.^[2]
מן אכדית פְּלְאָלֻם palālum =להשגיח,לשמור.
מילה זו מתקשרת סמנטית לשורש פ־ל־ל, ר' התפלל.
”כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם; וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים.“ (דברים לב, פסוק לא).המילה "פלילים" משמשת כמילת הנגדה למילה "צור", ז"א - אלוהי ישראל מקביל לאבן צור הידועה בלכידותה (צפיפותה, קשיותה) ואמונות אויבי ישראל נקראות בלעג - פלילים, במשמעות "יסודות רעועים,ושבריריים".ובהקשר ל"תפילה" - נעשית היא חיונית ונחוצה בעיקר כשנפשו ,אלוהיו,ואמונותיו של האדם נתונים בפלילים, ז"א - במצב רעוע, ושברירי .

השורש פ־ל־ל הוא שורש מגזרת השלמים.