אמתה

אֲמִתָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אמיתה
הגייה*	amita
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	א־מ־ת
דרך תצורה	משקל קְטִלָּה
נטיות	ר׳ אֲמִתּוֹת; אֲמִתַּת־, אֲמִתּוֹת־

1. לשון ימי הביניים אמת, נכונותו של דבר.

   • ”הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר (בראשית לח) צדקה ממני“ (שמות רבה, פרשה ל, סימן יט)
   • "ת"ח לא כתיב נתן החכמה אלא חכמה שעמד על קצת אמיתתה." (זוהר חדש כרך א בראשית כ ע"א)
   • ”האגדה הזאת, המוגזמת עד כדי ליצנות, לא הביאה את אבותינו לידי קלות-ראש – הם הבינו את אמיתה מתוך נפשם“ (אגדת החורבן, מאת יעקב שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)

2. עברית חדשה אקסיומה; הנחה העומדת ביסודה של שיטה מדעית, שאין צורך להוכיח את נכונותה.

   • "פרט דוגמה לבעיה, שניתן לפתור אותה באמצעות ניסוי מבוקר; הדגם פרסום מטעה או כושל; הדגם אמיתה מדעית, שהופרכה." (מתוך שאלון בנושא מיומנויות חשיבה ביקורתית)

גיזרון

• מן א-מ-ת, אֶמֶת.

מידע נוסף

• "אמיתה" בביטוי "אמת לאמיתה" אינה צירוף אלא נסמך בנקבה כמו "אמת לאמיתו".

מילים נרדפות

• אמת (1)
• נכונות (1)
• אקסיומה (2)
• מושכל ראשון (2)

תרגום

• אנגלית: truth‏, verity‏‏‏‏‏ (1)

ראו גם

• אמיתות
• אמיתה

קישורים חיצוניים

• האקדמיה ללשון העברית, מן המילון: אֲמִתָּה (אמיתה).