לשון המקרא אמצעי תובלה, רכב המשמש להעברת משאות, בדרך כלל בעל ארבעה גלגלים או בעל שני גלגלים; נגרר כשהוא רתום לרכב ממונע, לבהמות עבודה, או נגרר או נדחף בידי אדם.
לשון המקרא. השורש ע־ג־ל בא בהוראת מהירות בשפות קרובות (למשל: عَجَلَة=עגִ'לֲה בערבית, בעגלא=במהרה בארמית).
במאמרו "העברית איננה מקור כל השפות" טוען פרופסור עוזי אורנן כי משורש זה נגזרו עֲגָלָה - כלי רכב מהיר; עֵגֶל - חיה צעירה ומהירה; ועיגול - כתאור לגלגלי הרכב. ישנן במקרא גם מילים משורש זה שאינן קשורות למהירות, אלא לצורת העיגול, כגון "עגיל".