המשמעות ותצורת המילה נלקחה מהוולגטה שתירגמה ללטינית "כרכרה"-carruca פירוש:מרכבה קלה. לקראת סוף האלף הראשון לספירה ,משוררי התקופה, החלו להתייחס לכרכרה במשמעות מרכבה ,למרות שכבר אז היו שכינוה בשם בעל חיים, מאז תקופה זו נשתכחה המילה והבליחה מידי פעם רק כשנצרכו חכמים לבארה עבור קהל יהודי הגולה שאיבדו עם הזמן את הבקיאות בשפתם -לשון התנ"ך, ובבואם לעשות כן פירשו את הכרכרה - כ-"גמלה קלת רגליים". בתקופת "העת החדשה - המאוחרת" עם עליית תפוצת השימוש בסוסים הרתומים למרכבה, נצטרכו לכנותה בשם כלשהו, והשם כרכרה במשמעות "מרכבה" החל להשתרש."בספרו אהבת ציון" נעשה אברהם מאפו מראשוני הסופרים שעשו שמוש במילה זו, אולם דוברי העברית בישראל (פלשתינה) סירבו לאמצה ועדיין המשיכו להשתמש במילה - "גמלה"-במשמעות "כרכרה", למרבה האירוניה המילה נקלטה רק עם דעיכתה בקרב "מולידיה" - חוגי היהודים שמחוץ לישראל.
ערך בוויקיפדיה: כרכרה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרכרות