”נתהדקו המפרשים העליונים בסופה, שם הוא – רכוּב על קצה אמת-התורן. רגלו ב“ארכּוף”, שתי ידיו מושכות ב“עגיל” כמו ברסן, נמשל במראהו כאלכסנדר הצעיר המכניע את בוּצפאלוּס נושם-האש.“ (בילי בוד, מאת הרמן מלוויל, תרגום: אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
קצה אחד של העגיל היה מחובר בקליעת־עין אל טבעת המפרש, והמשכו נכרך חמש־שש פעמים סביב הסקריה ודרך הטבעת.