בבניין קל, שם העצם "יִרְאָה" משמש במקרא גם כמקור נטוי (שם הפועל) כשהוא חבור ל-ל' התכלית. מקרה זה הוא יוצא דופן, ואף על פי כן הוא השכיח: ”אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי“ (דברים ד, פסוק י), ”לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא“ (דברים כח, פסוק נח), ואמנם אנו מוצאים במקרא גם את המקור הרגיל: ”לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְהוָה“ (יהושוע כב, פסוק כה).
המילה כמעט שחדלה לשמש כתואר היומיומית, והפכה בעיקר לשמש כתואר הפועל - כמה שמכונה "מגביר". למעשה, המילה נורא היום היא בלשון העממית זהה למילה מאוד. משהו יכול להיות נורא נחמד או נורא עצוב, ובתור מגביר ברור שהמילה נייטרלית - לא חיובית ולא שלילית.
וכיצד קרה הדבר? כאן למעשה השפעת שפות זרות, תחילה הגרמנית בתיווכה של היידיש, ואחר כך האנגלית, שבשתיהן קרתה תופעה דומה, יש הגורסים, וביניהם הפרופסור צרפתי, שהסיבה היא פסיכולוגית - הצורך לבטא משהו ביתר תוקף. "מאוד" כבר אינה די חזקה, ואנו מחפשים ביטוי אינטנסיבי יותר. וכן באנגלית המדוברת אומרים awfully or terribly sad או awfully sweet במקום extremely sorry , בלשון התקנית, וכן ביידיש "שרעקליך שפעט" - נורא מאוחר. [1].𐤊
