מצין

מְצֻיָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מצוין
הגייה*	metsuyan
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	צ־י־ן
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	נ׳ מְצֻיֶּנֶת, ר׳ מְצֻיָּנִים, נ"ר מְצֻיָּנוֹת

1. בלתי רגיל; שיש לו תכונה המבדילה אותו מהשאר.

   • "”וַיְהִי שָׁם לְגוֹי“ – מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם." (ביאור:הגדה של פסח - מתחילה)

2. [עממי] בהשאלה: טוב מאוד. הטוב ביותר.

   • ”הוא התאהב בּבּתו היפה והמשכּלת של שצפּקין, שנתפּרסמה בּהמשך בּתור מספּרת מצוינת, ונשא אותה לו לאשה...גם לאחר שהמיר קופּרניק את דתו נשאר יהודי נאמן ומסור לעמו. בּתור פּרקליט מצוין המליץ כמה פּעמים על היהודים ויצילם מצרה.“ (לִיאוֹב אַבְּראַמוֹבִיץ קוּפֶּרְנִיק, מאת שמואל ליב ציטרון, בפרויקט בן יהודה)
   • ”יש לך מיחושים? גברת: לא. אני מרגישה מצוין, אני מאושרת. ד"ר: (בחשד) אינך חולה? גברת: לא. בהחלט לא.“ (אשתו של איש הכהונה ג'ונסון, מאת יגאל מוסינזון, בפרויקט בן יהודה)
   • האוטו הזה מצוין בשבילי, קניתי אותו.

גיזרון

• בינוני סביל מן צִיֵּן

נגזרות

• מְצֻיָּנוּת

מילים נרדפות

• יוצא מן הכלל
• מסומן (1)
• מעולה (2)
• משובח
• נבדל (1)
• ניכר (1)

תרגום

• אנגלית: exceptional‏‏‏‏
• גרמנית: außergewöhnlich‏‏‏‏
• יוונית: εξαιρετικός‏‏‏‏ (תעתיק: exairetikós)
• יפנית: 並外れた‏‏‏‏ (תעתיק: namihazureta)
• ספרדית: excepcional‏‏‏‏
• ערבית: استثنائي‏‏‏‏ (תעתיק: אִסְתִתְ'נָאאִיּ)
• צרפתית: exceptionnel‏‏‏‏
• רוסית: исключительный‏‏‏‏ (תעתיק: isključítelʹnyj)

ראו גם

• ציון לשבח -צל"ש
• צִיּוּן