מצין

מְצֻיָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מצויין
הגייה*	metzuyan
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	צ־י־ן
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	נ׳ מְצֻיֶּנֶת, ר׳ מְצֻיָּנִים, נ"ר מְצֻיָּנוֹת

1. שיש בו סימן המבדילו,

   • ""וַיְהִי שָׁם לְגוֹי" – מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם." (ביאור:הגדה של פסח - מתחילה)

2. (בשפת הדיבור, קיצור מ'מצוין לטוב') טוב מאוד.

   • איזה אוטו מצוין בשבילי קניתי אותו.
   • אין בעיה, מצוין, הכל בסדר.

מילים נרדפות

• מסומן (1)
• מעולה (2)
• נבדל (1)
• ניכר (1)

תרגום

• אנגלית: (1) exceptional(2) noted, pointed))‏‏‏‏