לדלג לתוכן

נדה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בפועל נקבה נָדָה; ראו צורת זכר נָד.

נִדָּה א

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאנידה
שורש וגזרהנ־ד־י/ה
בנייןפִּעֵל
  1. לשון המקרא הרחיק.
    • הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס.“ (עמוס ו, פסוק ג)
  2. לשון המקרא בהשאלה: הפריש והוציא מן הכלל.
    • ”שִׁמְעוּ דְּבַר יהוה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יהוה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ.“ (ישעיהו סו, פסוק ה)
    • ”אָמַר לָהֶם: דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ, וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ.“ (משנה, מסכת עדיותפרק ה, משנה ו)

גיזרון

[עריכה]
  • מקביל לאכדית: nadû - לעזוב, לנטוש, להשליך.
  • ישנה קרבה סמנטית וגזרונית בין השורשים נד״י (כגון נידה), נו״ד (כגון נייד, נווד), נד״ד (כגון נדידה) ונדנ״ד (כגון נדנדה) ולכולן משמעות שבעיקרה תנועה והתרחקות.[1]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

סימוכין

[עריכה]

נִדָּה ב

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאנידה
הגייה*nida
חלק דיברשם־עצם
מיןנקבה
שורשנ־ד־ד
דרך תצורהמשקל קִטְלָה
נטיותנִדַּת־; ר׳ נִדּוֹת
  1. לשון המקרא טומאה.
    • ”וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.“ (ויקרא טו, פסוק יט)
    • ”הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם.“ (עזרא ט, פסוק יא)
    • ”עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ.“ (דברי הימים ב׳ כט, פסוק ה)
  2. לשון המקרא אשה בימי וסתה.
    • ”אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב.“ (יחזקאל יח, פסוק ו)
    • ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה.“ (זכריה יג, פסוק א)
  3. לשון חז"ל בהשאלה מן (2): אשה כל זמן שהיא טמאה כתוצאה מוסתה.
    • ”אֲבָל שָׁמַעְנוּ הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.“ (משנה, מסכת כריתותפרק ג, משנה ז)
    • ”וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה, מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה.“ (משנה, מסכת כתובותפרק ז, משנה ו)
  4. לשון חז"ל בהשאלה מן (2): דם הוסת.

גיזרון

[עריכה]
 1. משורש נד"ד, מכיוון שטומאה היתה דבר שיש להרחיק. גם בתרגומים הארמיים "נדה" מתורגם לרוב ע"י השורש רח"ק. גם בתרגום השבעים "נדה" מתורגם ἀφέδρῳ - ישיבת ריחוק. לגבי מי נדה ראו שם.
 2. בתורה אשה בימי וסתה נקראת "אשה בימי נדתה", ופעם אחת "נדה" (ויקרא כ,כא). בנ"ך הביטוי "נדה" מתייחד בכמה מקומות לאשה בימי וסתה, ובלשון חז"ל הוראה זו החליפה לגמרי את הוראה 1.

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

סימוכין

[עריכה]

נֵדֶה

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאנדה
הגייה*nede
חלק דיברשם־עצם
מיןזכר
שורש
דרך תצורה
נטיותר׳ נְדָבִים
  1. לשון המקרא מתנה, מענק, תשורה.
    • ”לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ לְכָל מְאַהֲבַיִךְ וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב בְּתַזְנוּתָיִךְ.“ (יחזקאל טז, פסוק לג)

גיזרון

[עריכה]
  • מילה יחידאית במקרא. חילופית לנדן המופיע בסמוך.
  • מקביל לערבית: ندى - מתנה.[2]

ראו גם

[עריכה]

סימוכין

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. שורשים נודדים - האקדמיה ללשון העברית
  2. מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית, עמ' 697.