מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
נָדָה ; ראו צורת זכר נָד .
לשון המקרא ”הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס.“ (עמוס ו , פסוק ג ) לשון המקרא בהשאלה: הפריש והוציא מן הכלל.
”שִׁמְעוּ דְּבַר יהוה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יהוה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ.“ (ישעיהו סו , פסוק ה ) ”אָמַר לָהֶם: דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ, וְנִדּוּהוּ , וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ.“ (משנה, מסכת עדיות – פרק ה, משנה ו )
מקביל לאכדית: nadû - לעזוב, לנטוש, להשליך.
ישנה קרבה סמנטית וגזרונית בין השורשים נד״י (כגון נידה), נו״ד (כגון נייד, נווד), נד״ד (כגון נדידה) ונדנ״ד (כגון נדנדה) ולכולן משמעות שבעיקרה תנועה והתרחקות.[ 1]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נידה
הגייה * nida
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש נ־ד־ד
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות נִדַּת־; ר׳ נִדּוֹת
לשון המקרא טומאה .
”וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.“ (ויקרא טו , פסוק יט ) ”הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם.“ (עזרא ט , פסוק יא ) ”עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ.“ (דברי הימים ב׳ כט , פסוק ה ) לשון המקרא וסתה .
”אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב.“ (יחזקאל יח , פסוק ו ) ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה .“ (זכריה יג , פסוק א ) לשון חז"ל בהשאלה מן (2): אשה כל זמן שהיא טמאה כתוצאה מוסתה.
לשון חז"ל בהשאלה מן (2): דם הוסת.
1. משורש נד"ד, מכיוון שטומאה היתה דבר שיש להרחיק. גם בתרגומים הארמיים "נדה" מתורגם לרוב ע"י השורש רח"ק. גם בתרגום השבעים "נדה" מתורגם ἀφέδρῳ - ישיבת ריחוק. לגבי מי נדה ראו שם.
2. בתורה אשה בימי וסתה נקראת "אשה בימי נדתה", ופעם אחת "נדה" (ויקרא כ,כא ). בנ"ך הביטוי "נדה" מתייחד בכמה מקומות לאשה בימי וסתה, ובלשון חז"ל הוראה זו החליפה לגמרי את הוראה 1.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נדה
הגייה * nede
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ נְדָבִים
לשון המקרא מתנה , מענק, תשורה .
”לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ לְכָל מְאַהֲבַיִךְ וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב בְּתַזְנוּתָיִךְ.“ (יחזקאל טז , פסוק לג )
מילה יחידאית במקרא. חילופית לנדן המופיע בסמוך.
מקביל לערבית: ندى - מתנה.[ 2]
לערך העוסק בפועל נקבה נָדָה; ראו צורת זכר נָד.