"כי שולף החרב אם נכמרו רחמיו על האדם בהתחננו אליו ישיב חרבו אל נדנה, לא כן זורק החץ, כי אין בידו להשיבה, - כן בעל לשון הרע אחר אשר יצא הדבר מפיו לא יוכל לתקן" (שער תשובה לרבינו יונה, שער ג', סימן ר"ח)
לשון חז"ל בהשאלה: גוף האדם המאכסן את הנשמה.
”רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֲחָא אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַחֲזִיר הָרוּחַ לִנְדָנָה אֵינִי מַחֲזִיר רוּחָן לְנִדְנֵיהֶן.“ (בראשית רבה, פרשה כו, סימן ו)
אוגריתית: 𐎄𐎐 (דנ) בהוראת כלי.[1] קרוב לשם התואר בערבית: בהגיית אֲדנַה أَدْنَى בהוראת תחתון, המתקשר למקום בו החרב היתה מוכנסת בהעדר שימוש, באיזור הגוף התחתון.
במאמרו של חיים רבין "מילים הודיות בעיברית" מוסר הלה כי תיבת נדן מצויה בלשון סנסקריט בהגיית נידהן בהוראת מכיל-תיק.[2] להלן נגזרת המילה בהגיית: נידהם (निधिम्) בהוראת מקום-לאחסון-כלי-קיבול, מטמון, אוצר.
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 273: dn
↑מילים הודיות (הינדי) בעברית, מאת פרופ' חיים רבין: נדן